לחם שמים על משנה עדיות ד:ב

1הכל מודים שהיא מותרת ולא שייך טעמא דהכנה. דדווקא לידת ביצה חשיב הכנה. כו'. שאילו נמצאת במעי אמה אינה מגדלת אפרוח כו' עכ"ל הרא"ש.

2תמיהא לי. א"כ לא הכינה שבת כלום. וי"ט הכינה לעצמה. גם לא ידעתי מניין לנו דבר זה. ולדידי מסתברא איפכא. ביצה כבר נגמרה מכל וכל. מאתמול. הילכך הויא הכנה.

3והיינו דאמרינן עם יציאתה נגמרה. לכל דבר. משא"כ עגל שלא נגמר עד עת לדתו ממש.

4והא דאמרינן ב"פ הבא על ב"פ. נ"ל בדשחטוה לאם ביום שכלו חדשיו מיירי. ועכ"פ חיות העגל תלוי באמו. כל עוד שלא נעקר לצאת. כי עובר ירך אמו הוא. ונזון ממה שאמו נזונת. אבל ביצה משנגמרה. שוב אינה מחוברת לאמה, ואינה מעורה עמה. ולא נזונת ממנה. אלא כדמנחא בכדא דמיא. ואוכלא דאפרת הוא. אלא שדלת נעולה בפניה. עד שתצא לאויר העולם.