לחם שמים על משנה הוריות ג:ז

1האיש קודם להחיות והאשה לכסות כו'. להיות מסיק ב"י דה"פ. להצילם אם טובעים בנהר. ונקט כסות וה"ה לאכילה דחד טעמא הוא ע"כ.

2ר"ל שאין דרכה של אשה לחזר על הפתחים. כמו האיש. מיהו נ"ל פשוט דהיינו כשאין שם סכנת נפש. אבל אם יש פקוח נפש בדבר. כגון שצריך לפרנס איש ואשה כאחת. אם לא ימותו ברעבון. ואין שם כדי לפרנס שניהם. או שהם חולים. וצריך להאכילם. כה"ג ודאי האיש קודם. ובכלל להחיות הוא דהוי.

3ולהוציאה מבית השבי עיין אבן בוחן.

4בזמן ששניהם עומדים לקלקלה מזומנים לכך. אע"ג דשבי כולהו איתנהו ביה מסתמא. א"ה לא דמי להיכא דידעינן בודאי דרוצים לקלקלו.

5א"נ השתא מיירי בנכרים שבקשו מישראל. לתת להם איש או אשה לקלקל עמהם. נותנין להם אשה קודם. דומיא דמעשה שהיה בפלגש בגבעה (ולמדנוה ג"כ מן התורה. ע"פ המחשבה עכ"פ) ואע"ג דתנן התם אל ימסרו להם נפש אחת מישראל. היינו בשוין. ר"ל שכולן נשים. או כולם אנשים. דמאי חזית דדמא דהיאך סומק טפי כו'. אבל איש קודם לאשה מטעם הירושלמי. וא"ת למאי צריך לטעמא דאין דרכו בכך. תיפוק ליה דאיהו חמיר. וי"ל לא נצרכה אלא לנערה המאורסה. אע"ג דחמירא וגורם ממזרות (אע"פ שהולד כשר אליבא דהילכתא) גם יש לחוש שנאסרת על בעלה. כשנמסרת ברצון. א"נ שאני הכא. דאיירי כשיד גוים תקיפה על עצמן. ואין ספוק בידינו לפדות אלא אחד. והתם בתרומות בלמסור בידים עסקינן. דכה"ג דילמא לא שנא איש או אשה. לעולם אין מוסרין. אע"ג דתנן התם נשים. אורחא דמילתא הוא דנקט ומעשה שהיה. מאן לימא דשפיר עבד.

6לקלקלה פירש רע"ב לביאה כו'. כלומר האשה לביאה. והאיש למשכב זכור. דכה"ג שניהם קרקע עולם נחשבים. ונ"ל שהוא הדין לאיש שרוצים לאנסו שיבוא על הערוה (וכותית בכלל. כמ"ש בס"ד בפנת אבן בוחן) וכן האשה. אע"ג דלכאורה כה"ג הו"ל האיש דרכו בכך. פשיטא שהאיש קודם. או משום הך טעמא גופא דירושלמי. שאין דרכו בכך. כי האיש דרכו לכבוש. ולא להכבש. ואם משום שקדושתו מרובה. ועוד דשאני אשה דקרקע עולם. ובאיש אין קשוי אלא לדעת. ואפילו המוקשה. מיהת איש חמיר.

7וממזר לנתין זה בא מטפה כשרה כו'. ואפילו ממזרת שילדה מעבד ונכרי שהולד ממזר ע"כ.

8ונ"ל ההיא לאו משום צד עבדות שבו. שהיא טפה פסולה. היא גרמה לו. דהא קיי"ל עבד וגוי הבא על בת ישראל. הולד כשר אפילו מאשת איש. דרחמנא אפקריה לזרעיה. וכמאן דליתיה דמי. א"כ אין כאן שום טפה פסולה מצד זה. רק מצד אמו. שהולד כמותה. ולא גרע מנה. דמהני לה שבאה מטפה כשרה. מ"מ נ"ל דבן הישראלית מגוי ועבד. וישראל גמור. הישראל הוא קודם לכל דבר. דהא קיי"ל מזהמין את הולד ופסול לכהונה. נמצאת קדושת ישראל מרובה. אע"פ שזולת זה גם הראשון דינו כישראל לכל דבריו.

9ברוך שעזרני לסיים סדר נזיקין. ויצילני ממעיקין ומזיקין. ויעזרני על דבר כבוד שמו ותורתו להתחיל סדר קדשים. ולגמור כל הש"ס בבאורים ישרים הכרחיים ולמלאות החסר בפירושים. ולהרים מכרם חמד המשנה כל אבני מכשול בהבנה ולהכות בסלעי העיון הקשים. ויזובו מים צלולים מים קרים נוזלים יבכר פירות לחדשים. והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה להשביע נפש שוקקה ולרוות כל צמא למים לשמוע כלמודים דבר ה' דורשים יומם ולילה ולא חשים.