לחם שמים על משנה כלים א:ג
לחם שמים על משנה כלים · Lechem Shamayim on Mishnah Kelim 1:3
Open in the reader →1מטמא משכב תחתון כעליון ע"ל רע"ב עד מטמאין אוכלין ומשקין אבל לא אדם וכלים.
2ר"ל אבל לא אדם וכלים שנגעו בהן. אחר שפרש הזב מהן. כתב עוד דאילו תחתונו של זב כו' אפילו עשר מצעות זע"ג זו ואחד מן הטמאים הללו (נגע) בעליון כו'. כצ"ל.
3מרכב עתי"ט שמ"כ שתפוס הוא מה שאחרי הרוכב ומה שלפניו. אנכי הרואה דברי מפרש זה הם דברי הגמרא רפ"ג דעירובין דקרי לתפוס שהוא מרכב. גבא דאוכפא. והיינו ודאי מה שבולט מן האוכף מלפניו ומלאחריו. שנשען עליו הרוכב בעת רכיבתו שיהא יושב זקוף. ולא יתנועע לפניו ולאחריו. במרוצת הסוס וקפיצתו. וע"י בליטות הללו היוצאות מן האוכף. נשאר הרוכב מיושב כדרכו. שהעצים האלה מחזיקים אותו ביניהם באמצע. ותומכים רכיבתו שלא יפול מן הסוס. לכן נקראים מרכב (בשהם סבת הרכיבה ולא תתכן בלתם) והוא חלוק מן המושב. שהוא הכסא של האוכף. שיושב עליו הרוכב. וזה הכסא דין מושב יש לו. דמאי שנא ממושב דעלמא. וזהו מ"ש שם בגמרא. אי דיתיב עליה היינו מושב מילתא דפשיטא היא. שכל העשוי לישיבה. וישב עליו הזב. מטמא מושב (שמגעו ומשאו שוים) בין שמושבו מונח על הקרקע או על כל דבר שיהא. ועל האדם ועל הבהמה. הכל שוה. לעולם מה שתחתיו ועשוי לישיבה. מושבו הוא. ולא ירדתי לסוף דעת התו' שהביא תי"ט כי מגמר' הנ"ל שלפנינו מוכח דאין חילוק בין ישיבה לישיבה. בין במושב דקרא. בין דמשנה. כמה לא חלי ולא מרגיש בתי"ט גברא דמריה סייעיה.
4שהוא מטמא תחת אבן כו' ע"ל תי"ט והשתא איכא תרתי גוונא אבן מסמא. אחת שהזב ע"ג האבן ומשכבות ומושבות תחתיו. ר"ל שמשכבות ומושבות טהורים נתונים תחת האבן. דשאר דברים שאינם ראוים למשכב ולמושב. אין הזב מטמא אותם באבן מסמא כו'. ואחד שהמשכב והמושב תחת האבן. ר"ל משכבו ומושבו של זב שכבר שכב וישב עליהם ונעשו אב הטומאה. הם תחת האבן. והטהור יושב עליה. כך צריך לבאר לשון זה של תי"ט ולהשמר המעיין מן הטעות. בערבוב הלשון המשותף לטהור ולהפכו.
5חמור מכולם המת ע"ל רע"ב. עד ומה שמצורע מטמא בביאה. אין טומאתו כטומאת אוהל. דאם הכניס ידו בבית המנוגע טהור. ר"ל מצורע דחשיב במתני' למעלה מזבה. כייל נמי בית המנוגע. ואבן המנוגעת. אפילו נכנס כולו. וכליו בידיו. אינן טמאין מיד. וכן אם עמד בפנים. ופשט ידיו לחוץ. או להפך. צריך שהייה. וכן המצורע צריך שהייה. כשנכנס שלא ברשות. גם אינו מטמא כלים שבבית. אלא עד ד"א. לדר"ש עיין פי"ג דנגעים.
6שם ואפילו נכנס כולו חוץ מחוטמו טהור. כו'. דביאה במקצת לא שמה ביאה.
7היינו בנכנס דרך אחוריו. אבל כדרכו. כיון שהכניס ראשו ורובו לבית טהור. טמאהו. ובזו טומאתו חמורה ממת. שמצינו מקצתו בפנים. והבית טהור. עספ"ד דאהלות. ושם פ"ו.
8ומת דמטמא אפילו עובר. שמעינן ממתניתין דקוברי המת שהיו עוברים כו' רפ"ו דאהלות.
9עוד יש במת. שאם הוא מאהיל על האדם. או אדם מאהיל עליו. טמא. מה שאין כן במצורע שאינו מטמא טומאת אוהל אלא בביאה לבית. ותחת דבר המסכך עליו. ועל האדם והכלים.