לחם שמים על משנה כריתות ד:ב

1שבת וי"כ ועשה מלאכה בה"ש מזו המשנה קצת סיוע. לדעת הסוברים דקיי"ל עירוב והוצאה לי"כ. וכמסקנא בגמרא דמכלתין (די"ג) ולא דחיה בעלמא היא (אע"ג דביומא דהוא עיקר י"כ. קבע תלמודא לדרפרם סתמא) מדסתם לן תנא הכא. משמע דבכל מלאכה מל"ט מלאכות. יש חיוב חטאת בי"כ כמו בשבת. וכפשטא דמתניתין דאין בין דפ"ק מגלה. דמוכחא נמי הכי.

2ויש לדקדק מה ענין אשם תלוי לכאן. הרי שנינו חייבי אשמות תלוין שעבר עליהן י"כ פטורין. ואפילו אי איירי בשחל י"כ קודם שבת. הא נמי תנן שכל היום מכפר. ואפילו בא לידו ספק עברה עם חשכה. ובה"ש נמי היינו עם חשכה. ותנינא י"כ מכפר עד שתחשך. ועוד בין השמשות ספק הוי. ושמא יום הוא. וכבר כיפר לו י"כ כפרתו. ואיך אפשר לחייבו חטאת להביא חולין לעזרה. ואם איתא דמשום ספק. חייביה ר"א. אשם תלוי הוא דבעי אתויי. מיהו בגמרא שילהי פ"ק דשבועות. קאמר תלמודא. משכחת לה דאכל סמוך לשקיעת החמה. דלא הוה שהות לכפורי ליה (ועיין גמרא דמכלתין דז"א) משמע שאין י"כ מכפר אלא כשעבר עליו רגע מן היום אחר שעשה העברה. ואתיא שפיר הך דהכא.

3איברא אכתי ההיא לא ניחא. דאי הכי. היכי נתרגם מתניתין דשלהי מכלתין. דקפסיק ותני. מי שבא לידו ספק עברה אפילו עם חשכה. פטור. שכל היום מכפר. מוכח בהדיא דליכא לאשכוחי לחיובא בי"כ. אפילו בא חטא לידו בסוף היום. ולא נשאר ממנו כלום אחר שחטא. אעפ"כ היום מכפר. באותה שעה שחטא בה. והכי נמי מוכח מההיא דבבא בן בוטא. שלא היו מניחין אותו להביא אשם תלוי ביום שאחר י"כ. עד שיכנס לספק. הא קמן דחטא של י"כ לא משכחינן לגמרי. דלהוי צריך כפרה אחריתא.

4ושמא יש לחלק בין כפרת שוגג. דמספיקא לא מחייבינן ליה לאתויי קרבן. ובין כפרה דמזיד אליבא דרבי. דבעי דווקא עצומו של יום. ולא ידענא טעמא לפלוגי בכה"ג (ואי משום כרת דיומיה. איכא לאוקמה בשמת בו ביום) ועכ"ז לא הועלנו בהבנת משנתנו.

5וי"ל מי לא איכא בבא בן בוטא. דקאי כוותיה דר"א. והיינו דקמשתבע המעון הזה אילו היו מניחין לי הייתי מביא. דהא ודאי איהו מודה די"כ מכפר אשוגג. אלא ע"כ דאיהו הכי ס"ל. דאף ספק דשוגג. אין לו בו כפרה. אלא בשעבר עליו קצת מן היום. ואחר שבא הספק לידו. משו"ה לדידיה מיקרי נמי נכנס לספק סמוך לשקיעת החמה. וה"ה וכ"ש ודאו דשוגג. שאינו מתכפר בו בהודע לו חטאתו. אלא ע"י חטאת. וכיון דבה"ש ספק הוא לר"א. נמצא ממ"נ חייב חטאת. כיון שעכ"פ לא עבר עליו רגע בי"כ. אחר שבא לידו חיוב חטאת. והיינו כדאוקימנא. דאקלע י"כ מקמי שבת (וצ"ל דלישנא דמתניתין לא דיקא) נמצא ר"א ובבא ב"ב אמרו ד"א. אע"ג דבבא לא עבד בה עובדא. שלא לעבור על דברי חבריו. ודילמא. ודאי עדיף ליה נמי.