לחם שמים על משנה כריתות ה:ה

1מביא שלש חטאות א"ל רבא לר"נ וליתי נמי אשם ודאי (עמ"ש בס"ד בחידושי גמרא) דנותר דקודש הוא. א"ל דלית ביה ש"פ. והא מעיקרא דאית ביה ש"פ. ב) א"ל ההיא חתיכה דלאו נותר. והא יש אוכל אכילה אחת דקתני ביה נותר. ואשם. א"ל ההיא בגסה. והא בדקה. אי נמי (כצ"ל לדעתי) ההיא בימות הגשמים. והכא בימות החמה. גמרא. וראית הכל נבוכים בה.

2ונ"ל ברור שכך פירושה. ההיא בגסה כפירש"י אכילה גסה שאכל הרבה. ר"ל אע"ג דלא אכל עד שקץ במזונו. כאכילה גסה דעלמא אלא אכילה גסה דהכא שאכל הרבה. יותר משיעור אכילה סתם. שהיא בכזית. והוא אכל הרבה. דהיינו לפחות שתי זתים או יותר. ואתיא כר"ז דלעיל (דיד"א) דאוקמה לההיא שאכל כוליה בחלבה. דקרי לה גסה. משום דהויא לה בציר מככותבת (שהוא שני זיתים) דאיירי התם לענין י"כ. ולא סגי בלא"ה. לאפוקי הכא. דאיירי בסתם אכילה בכזית. שהוא הפחות שבשיעורים (וסגי ליה הכא לענינא דמתני') והיינו דקה. ואע"ג דלקמן בעי תלמודא לאוקמה לדהכא. נמי באכל כוליא בחלבה. אליבא דר"ש. הא לא קיימא במבקנא. זה ישר ונכון.

3ולשון רש"י ג"כ מדויק באופן זה (ועיין עוד מ"ש בחידושי גמרא להבנת לשון רש"י).

4ולכאורה י"ל בגסה. בשר בהמה גסה. ובדקה בשר דקה. שזה מתקיים. וזה אינו מתקיים. וכך שמעתי מי שרצה לפרש כך.

5אבל טעות הוא. לפי שאין בחטאות הנאכלות גסה. אלא כולן ממיני הדקה הן. וכן אשמות. ואע"ג דאיכא נמי נותר דשלמים. מיהא מסתברא. מילתא פסיקא נקט. ר"ל נותר אחד שוה לכל הקרבנות. ותו מאי פסקא. דלוקי התם דווקא בגסה. והכא בדקה דווקא.