לחם שמים על משנה כתובות א:א

1בתולה. הא דלא קתני הבתולה בה"א. עתי"ט מ"ש בזה. והם דברי הבאי במחילת כ"ת. ומה שנראה מדבריו כאילו אין ה"א הדעת באה. אלא להוראת חשיבות. זה אינו בשום פנים. אבל באמת בא גם בהפכו. וידוע לרוב (עלו"א על מלת כעפר).

2אמנם לענ"ד בא רבי להורות גם בחסרון הה"א. שכל בתולה שתהיה. היא בכלל זה שתנשא ברביעי. ולא דוקא הבתולה הידועה בכל מקום. ר"ל בתולת דמים (מטעמא דמפרשא מתני') אלא אפי' אינה בת דמים. כגון משפחת דורקטי. או הבוגרת.

3ואפילו כבר הזקינה והלבין ראשה. עודה פנויה. ובטרם ידעה איש. נ"ל פשוט שכתובתה מאתים (ולדברי התו' אפילו נבעלה. ע"ל ב"ב) כל שלא היתה לאיש עד עכשיו. נשאת ברביעי. וכן כל כיוצא בה. כמו הסומא והאיילונית שהכיר בה. ומוכת עץ למ"ד. הכלל כל שכתובתן מאתים. אע"פ שאין להם טענת בתולים לפעמים כנ"ז. מ"מ לא נשתנה דין נשואיהן לרביעי. משום דלא פלוג. ומשום פגמא נמי. כי היכי דלא תיהוי להני זילותא. דאמרי אינשי מדלא אנסיבו ברביעי. לאו בתולות נינהו. ועוד כי היכי דלידעו בה אינשי דבתולה נשאה וכתובתה מאתים. כמו שאין משנין בהן בהוצאתן בהנומא וראש פרוע (אע"ג דנשואין ברביעי לא הוו הוכחה גמורה למישווייה בתולה מהך טעמא גרידא. דפשיטא לא הויא מילתא פסיקתא. משו"ה לא סגי בלא עדי הינומא או חילוק קליות. כפי המנהג המוחלט. אבל קביעות הימים. אינו דבר חיובי בכל הזמנים כל שכן האידנא דהדר דינא כי קודם תקנת עזרא. דנשאת בכל יום. פשיטא דאין זה מספיק להעיד עליה שבתולה היתה. לפי שנשאת ברביעי. אף במקום שנהגו כך אבל אע"פ שאינו מוציא מידי ספק מכל וכל. מ"מ סימנא ומילתא היא לאינשי. ואית להו היכירא לשיולי אבתרה. ולמידע קושטא דמילתא דבתולה הואי. ולבתר זימנא נמי. אי מדכרו להו מידכרי) אבל כל שאין כתובתן אלא מנה. אע"פ שעדיין בתולות הן. כי הנך דאידך מתניתין דבסמוך. לא שני לן נמי בהו. ודינן בחמישי. כיון דבחזקת בעולות נינהו. ומתניתין עיקר דינא אשמעינן. להכי נקט טעמא משום איסורא ומטעמי דאמרן ליכא קפידא. אי איהי לא חיישא. ולא הוו מתקני רבנן יום מיוחד מהאי טעמא לחוד. מיהת ודאי אית בה משום תקנתא דידה. והשתא דתקון רבנן. לא שנא. ולא פלוג בכל הני דאמרן. היינו דקמ"ל תנא דבצרה לה"א.

4ליום הרביעי י"ל סמך במקרא ממשתה דשמשון.

5שאם הי"ל טענת בתולים שמא זנתה תחתיו כשהיתה ארוסה. ואסורה עליו. כשהיא אשת כהן. או שקבל ביה אביה קדושין. פחותה מבת שלש. ועכשיו גדולה היא. ופתויה פתוי. דליכא אלא חד ספיקא. שמא זנתה בעודה קטנה. דפתוי קטנה אונס הוא. איברא להר"מ ז"ל אפילו קטנה נאסרת בפתוי. וצ"ל דלא ס"ל כמ"ד פתוי קטנה אונס. וקצת משמע הכי מהא דקאמר תלמודא. וא"ת מעשה שהיה מ"מ לא אסרוה. אונס הוא. ולא קאמר קטנה הואי. אלא שאינה הוכחה. דאיכא למימר אין הכי נמי הכי קאמר. אונס הוה משום דפתוי קטנה הוא. דהא באמת קטנה הואי (עמ"ש בס"ד בברכת גבעון תעלה"ד גולה ב' ערוגה א') והדר קדחי אב"א אפילו אם תמצא לומר פיתוי קטנה לאו אונס הוא. ודיחויא בעלמא. א"נ דילמא פליגא הך סוגיא. וס"ל דגדולה הוא. לפי האב"א. מיהא לא מכרעא. ועיין גם מטפחת.