לחם שמים על משנה כתובות יב:א

1ופסקה עתי"ט עד וזו דעת הרמב"ם. לא ידענא מאן פליג עליה.

2חמש שנים עתי"ט שנתן טעם הגון לחמש שנים אלו שדברו בהווה. שמקפדת שתהא נזונת עד שתהא בת שבע. ונכון הדבר לפי שבת שבע היא עונת הפעוטות. שאז יש בה דעת קצת. שתוכל להשיג כדי חייה מעצמה. דוק. עמ"ש בס"ד פ"ה דגטין. ובזה דברי תי"ט מוטעמים (אם אדם משתעבד לזון חברו כך וכך שנים. כדרך ששנינו בבת אשתו. עמ"ש במו"ק ח"מ ס"ס).

3חייב לזונה ה"ש קמ"ל דחשיבי כה"ג קצובים. כיון דיש קצבה לשנים אע"ג דליכא קצבה למזון. ובהכי לא תקשי לדעת הר"מ. דס"ל דמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב שלא נשתעבד.

4מזונותיה משלם. לא לפי ברכת הבית בלבד. עתי"ט מ"ג דלקמן.

5ואחד נותן לה דמי מזונות פשוט דהוא הדין אפילו טובא כה"ג.

6הבעל נותן לה מזונות עתי"ט עד מ"מ כל תנאי שבממון קיים. נראה שר"ל משום די"ל לשמא יתנה הבעל מתחלה ברצונה. שלא יעלה לה מזונות. להכי אהני חיובא דהכי. ולא ידענא מאי הוה צריך לכך. ומי עדיף מנשאת לשנים. ופסק לה כל אחד בפני עצמו. ששניהם חייבים. ולא מצי ראשון למפטר נפשיה. אע"ג דאית לה ודאי מזונות משני. וליכא טצדקי לאפקועי חיוביה.