לחם שמים על משנה קידושין א:ה
לחם שמים על משנה קידושין · Lechem Shamayim on Mishnah Kiddushin 1:5
Open in the reader →1נכסים שיש להם אחריות נראה שפירושו כמו עליהם. ר"ל שהקרקעות יש עליהם האחריות. שמקבל עליו הלוה או המוכר. שאם אין לו לשלם. או נלקח המקח מיד הלוקח. מחמת המוכר. ואין לו לפייסו משלו. חוזר המלוה או הלוקח על קרקעותיו המשועבדים וטורפם ואפילו לא כתב לו האחריות בפירוש. הא קיי"ל אחריות ט"ס. ואגב אורחא קמ"ל הא דמקרקעי משתעבדי לב"ח. אבל לא מטלטלי. דלא סמכא דעתא דב"ח עלייהו. ועל כן אין עליהן אחריות בסתמא. ואין נגבין מלקוחות. עד שיכתוב וישעבד בפירוש. מטלטלי אגב מקרקעי. דכה"ג ודאי משתעבדי. וגובין אותן מלקוחות. לדינא דגמרא.
2אבל אין לפרש להם כמשמעו. ר"ל שהקרקעות הנמכרים. יש להם אחריות. אם יצאו עליהם עוררים מחמת המוכר. חוזר הלוקח הנטרף וגובה מעותיו מקרקעותיו של המוכר. או מלקוחות שקנו אחריו. אם לא מצא מלגבות מהמוכר עצמו. משא"כ במטלטלין שאין להם אחריות. אם נלקחו בסבת המוכר. מיהת שלא לחזור על המשועבדים.
3דהא ודאי ליתא. דאי מכר שלא בשטר. מאי שנא מקרקעי ממטלטלי. תרוויהון לית להון אחריות על הלקוחות. כיון דלית להו קלא. ואי בשטר אידי ואידי אית להו. וטרפי ממשעבדי אפילו לא פירש את האחריות. ט"ס הוא. לא שנא קרקעות. לא שנא מטלטלי. כמקרקעי דמו. זה פשוט. ועח"מ סרכ"ה.
4אחריות נ"ל שהוא מלשון אחרית ותקוה.
5ובחזקה כתב תי"ט. ותמה אני אמאי שייר קנין חליפין ע"כ.
6לענ"ד דבר פשוט הוא שנכלל בקנין כסף. דשוה כסף. ככסף בכל מקום. אצל הדיוט. וכדאשכחן נמי לעיל לענין קידושי אשה וקנין עבד. וחליפין נמי מתורת כסף אתו. דאל"ה מהיכא ניתו. דליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא. והכי הוא ודאי. דהיינו קנין כסף ממש. דשוה כסף וכסף. דבר אחד הוא בכל הקנינים.
7והיינו דתנן בסמוך גבי חליפין. הנעשה דמים. דתורת דמים עליו. מאחר דנישום בדמים. והא דאין קונין במטבע. משום דדעתיה דאינש אצורתא. דעבידא דבטלה. אבל בלי משקל ובלי מנין. אין הכי נמי דקני. ופירות משום דלא הוי דומיא דנעל. דלא פסיד. וחשיב שוה פרוטה בכל שהו. ומשום דקונין בכלי כל שהו. ואפילו מחט מיקרי שוה פרוטה. כמו לענין שבועה. משא"כ פירות. דמשכחת דלא הוו ש"פ. משו"ה ליתנהו בחליפין לגמרי. דוק.
8אלא במשיכה ערפ"ד דמציעא.
9במשיכה ערפ"ד דבתרא.
10במשיכה ה"ה במסירה והגבהה. עתי"ט. שכתב ואכתו קשיא חליפין לא יקנו כו'. ותירץ רמ"ז נ"ל כמ"ש ח"מ. סקצ"ה דאין קנין סודר מועיל. אא"כ מקנה לו החפץ מיד. אבל אם אמר קנה סודר זה. ותקנה לי חפצך אחר שלשים יום. לא קנה. דבשעה שיש לו להקנות. כבר החזיר הסודר לקונה. משא"כ אם היה קונה במעות וכיון שק"ס מקנה מיד. ילך ויביא מקנתו לביתו. ואם לא הלך. איהו דאפסיד אנפשיה עכ"ל.
11לא ידענא מאי קאמר. אי הכי. בכסף נמי איהו דאפסיד אנפשיה. דהא סתמא ודאי מהשתא הוא דקני. עד שיתנה בפירוש שלא יקנה עד אחר שלשים (ואפ"ה חשו לה חז"ל) וכן בסודר. השתא הוא דקני עד דמפרש. ומאי איכא בין קנין סודר. לקנין דכסף. על כן אין הבנה לדבריו הללו. וכמדומה אני דקסבר בכסף בכל גוונא קני. ואפילו התנה שלא יקנה עד אחר שלשים. יקנה אחר שלשים כפי תנאו. ואפילו נתאכלו המעות הילכך כיון דהויא מילתא פסיקתא. דבכל ענין יכול להקנות בכסף. משו"ה תקנו ליה משיכה. משא"כ בק"ס דליכא למימר הכי. משו"ה לא חשו לו חז"ל מטעם שכתב. וגם זו טעות היא בידו במ"כ. דודאי בקנין כסף נמי דינא הכי. אי לא אקני ליה מעכשיו. כדאיתא בסי' קצ"א. ובכה"ג בק"ס נמי קני. אלא לא שנא.