לחם שמים על משנה כלאים ז:ו

1קוצרו ואפי' במועד. לשון הרע"ב ואע"פ שאין אדם אוסר שאינו שלו [חולין ד' מ' ע"ב]:

2הוכרח לפרש כן דליכא לאוקמה אליבא דת"ק דלעיל דאדם אוסר שאינו שלו. דא"כ מאי מהני קצירה אחר שכבר נאסר ביד האנס. וזרוע מעיקרו הוא בהשרשה. ואף על גב דהכא תרווייהו אינן שלו. הא אוכחנא לעיל דאפי' בכה"ג פליג ת"ק. ומעתה קשה מ"ש בתי"ט אמאי פסקו הר"מ והרע"ב לעיל כת"ק והא סתם לן תנא הכא כר"י ור"ש:

3איברא לדידי חזי דלק"מ דהא לפירושא קמא דכתב רע"ב אפי' תימא כרבנן דאסרי אתיא מתניתין דהכא. והא דקוצרו אפי' במועד. לאו משום פסידא אלא משום איסורא דמחזי כמקיים כלאים אצרכוהו לקוצרו. והא דקאמרי המפורשים ואע"פ שאין אדם אוסר וכו'. מלתיה יתירתא נקטי לפרושי למתני' אליבא דכ"ע דאפי' לר"י ור"ש נמי תיתי. וה"ה דלא הוי דבר האבוד אליבא דת"ק. דכבר הוה אבוד מעיקרא. ומיהא מתניתין שפיר מיתוקמא כת"ק דלעיל נמי. והשתא מאי אולמיה דהאי סתמא למיפסק הלכתא כר"י:

4ותו ללישנא אחרינא דכתב הרע"ב דמשום פסידא נגעו בה ושרו לקוצרו במועד. נמי תיתי מתני' כת"ק דאוסר בשל חברו. והכא במאי עסקינן בשזרע האנס את הכרם כשהוא סמדר ויצא מלפניו עד שלא הגיעו הענבים לפול הלבן. דקיימ"ל זרעים אסורים משום קנסא בלחוד. והגפנים מותרים לפי שלא הגיעו עדיין לעונת הפירות שיתקדשו משו"ה שרו ליה רבנן לקצור במועד משום פסידא. שלא יגיעו הענבים בתוך כך להיות כפול הלבן. ויאסרו אף הגפנים אם לא יקצור במועד:

5ואם לא מצא פועלים עד שליש קוצר כדרכו ואפי' לאחר המועד. דאינן נאסרין אפי' יגיעו בתוך כך לפול הלבן כיון שלא נתעצל מלעקור הכלאים (וכצ"ל גם לפי מה שפירשו המשנה בשיטת ר"ע ולפירוש הב' דרע"ב. ודקאמר הרע"ב מ"מ אם הוסיפה מאתים לאחר שחזרה לבעלים קידש. ר"ל אם נתיאש ממנו ונעצל לגמרי וק"ל) והוי ליה כרואה ירק בכרם ואמר כשאגיע לו אלקטנו [פרק ה' משנה ו']. דמותר אליבא דכ"ע אפי' הוסיף מאתים בנתים. הכין אתי שפיר פירושא דמתני' אליבא דת"ק נמי ולהוי סתמא כוותיה. ואזדא לה תמיהת התי"ט לגמרי דלא תקשי סתירה על פסק המפרשים. ומה שכתבו פירוש המשנה אליבא דר"י ור"ש לאו בדוקא. דהא אינו מוכרח כלל אלא לפרושי אליבא דכ"ע:

6מאימתי נקרא אנס משישקע. מאותה שעה חשוב הכרם כשלו ויקדש כל מה שזרע בו:

7וא"ת תינח אי מפרשינן רישא דמתני' בשטת מ"ד א"א אוסר שאינו שלו. קמ"ל השתא בסיפא מאימתי חשוב כשלו לאוסרו מיד כשיזרענו דלא תהני ליה קצירה. כי הדר אתא ליד בעלים ישראל. אלא למאי דפרישי' נמי אליבא דת"ק מי ניחא. הא כיון דאית ליה אדם אוסר אפי' שאינו שלו. מאי איריא משישקע אפי' בלא שיקוע נמי איתסר ליה כי זרע לי' בשהגיע לעונת שיתקדש. ואי לא הגיע הא אמרן דת"ק נמי מודה דאינו מתקדש:

8הא לאו מילתא דהא אמרינן זרוע מעיקרו בהשרשה. זרוע ובא הוסיף במאתים אין. לא הוסיף לא כדאייתינן לעיל. וכי אמרינן בכה"ג אדם אוסר את שאינו שלו כשהוסיף במאתים דוקא. והשתא אתי שפיר דרישא דאיירי בלא שיקוע בעינן דוק' גמר פירי ענבים לפול הלבן ותבואה משתשריש או שתביא שליש ותוסיף במאתים ביד אנס. וכשלא הגיעו שתיהן לעונה זו אפי' הוסיף מאתים קודם שיצא מלפניו אית ליה תקנתא דקוצרו כנ"ל:

9וסיפא איצטריכא ליה דבשיקוע היכא דהגיעו הענבים לעונת שיתקדשו בעודם ביד האנס. נאסרו מיד אפילו לא הוסיף עדיין במאתים. אלא תיכף שזרע התבואה והשרישה בידו נתקדש הכל. דהוי ליה זרוע באיסור מעיקרו כיון דבשלו זרע. וזרוע מעיקרו בהשרשה סגי ליה. היינו דקמ"ל בסיפא מאימתי נקרא אנס לאסו' הכרם ע"י זריעתו בהשרשה לחוד. משישקעו דחשוב כשלו דהו"ל זרוע מעיקרו באיסור. דינו בהשרשה ולא בעי הוסיף ודו"ק: