לחם שמים על משנה כלאים ח:ה

1ואדני השדה חיה. ודאי דלא איצטריך ליה משום איסור הרבעה. דהא אין כל בריה רשאי לקרב אליו כמ"ש הרע"ב. ופשיטא דלא שייך ביה איסורא דכלאים. גם מטעם זה לא נראה לומר דלענין מקח וממכר הוזכר כאן ואעפ"י שכ"כ הרמב"ם ז"ל וכמ"ש התי"ט בשמו לקמן, מ"מ אינו מתקבל כלל לפי מה שכתבו מענין זאת החיה. ואולי הרמב"ם לא ס"ל ולא שמיע ליה הא דכתב הר"ש וק"ל:

2ואמנם לשיטת הר"ש פשוט בעיני שהוצרך לומר ברישא חיה. לאפוקי מדר"י דפליג. וס"ל דמטמא באהל נמי. דלדידיה לאו כחיה הויא אלא כאדם. קמ"ל דלת"ק אינו שוה לאדם בשום דבר אלא חיה הוא כמות שהיא באמת. וחיה לא מטמיא באהל. ובהכי ניחא דלק"מ מ"ש בתי"ט על הרע"ב לקמן בד"ה כלב דהשתא א"ש וא"צ כלל לכל מ"ש שם וק"ל.

3משנה לחם רי"א מטמאות באוהל ש"מ דר"י נמי פליג אדרשב"י וס"ל ודאי. דגוים נמי מטמו באוהל. דפשיטא לא גרעי מאדני השדה. א"ה האיכא נמי ר"י דנמוקו עמו. והלכתא כוותיה נגד רשב"י לעולם. ואע"ג דהכא לא קיי"ל אלא כת"ק דפליג עליה. מיהו במאי דשוי לחכמים דפליגי ארשב"י ודאי מסתברא לאכרועי הלמ"ע דלא כרשב"י. וצ"ע.

4משנה לחם הרמך עפר"מ שהוא חלוש התאוה. שמא עושה המלה נוטריקון. רע מך. אולי מחמת כן הוא קל המרוץ. ככתוב.