לחם שמים על משנה כלאים ט:י

1עשה שני ראשיה לצד א' חיבור. פי' הרע"ב דהיינו בשקשרן דווקא. זוהי שטת הר"ש. וצ"ע דא"ה תכיפה א' וקשר ראשיה ביחד אמאי לא הוי חיבור. ועיין בי"ד בסי' ש'.

2משנה לחם עשה שני ראשים צד אחד חבור עיין פיר"ש משמא דגמרא. והוא שקשרן. וז"ל הגהה. ומספקא לי. אמאי לא הוי חבור. אם העביר המחט פעם אחת וקשר שני ראשין על שפת הבגד. ונ"ל משום דחבור יחדו בעינן. דהיינו דבוק מהודק יחד. לאפוקי כה"ג. שאינם דבוקים ואדוקים. שכל אחד נפרד מחברו. מתנועע אילך ואילך. אע"פ שקשורים ביחד. אינם עומדים בשוה זה אצל זה כלל. הילכך לא חשיב חבור כה"ג. אע"פ שהקשר מחברו. דרך תלייה הוא. ולא חבור אחיזה בשווי.

3משנה לחם בלח"ש סד"ה עשה. לא הוי חבור. נ"ב ותו קשיא א"ה מ"ט דר"י. וי"ל משום דלא הוי דבר המתקיים. מ"מ בשולי הבגד עושין כן. ומשכחת לה נמי בקושר ראשי החוט כל קצה אחד ממנו בפני עצמו.

4משנה לחם לצד אחד חבור ומשכחת לה נמי. אפילו תפירה גמורה שאינה חבור. עפכ"ח דכלים מז"ח.

5משנה לחם עד שישלש שיכניס ויוציא כו' ג"פ. ז"ל הגהה (בפיר"ש) ותמיהא לי אם ג' תפירות בלא קשירה מתקיימא טפי משתי תכיפות בקשירה. דא"א לקשור. דאין שני ראשי החוט מצד אחד. יש לתרץ שקושר ראשי החוט כל אחד לבדו בעצמו.