לחם שמים על משנה מעשרות ג:א
לחם שמים על משנה מעשרות · Lechem Shamayim on Mishnah Maasrot 3:1
Open in the reader →1אוכלין ופטורין. כבר רמזתי לך למעלה דהיכי דאמרינן אוכל ואוכלין. סתם אכילה דמתני' (לאפוקי דקרא בכזית) כדי שביעה במשמע. (ע"פ הרוב) ולא א' א' כנז'. והכי נמי הכא דקתני אוכלין אפילו הרבה בצירוף רק שלא בקבע. שכל זמן שלא נגמרה מלאכתן ולא הוקבעו ע"י חצר או מקח. בניו ובני ביתו אוכלין אכילת עראי ופטורין:
2והפועלים בזמן שאין להם עליו מזונות שאוכלין מן התורה. אפשר דאפי' דרך קבע שרי להו. דרחמנא זכי להו ולא חל על חלקם חיוב המעשרות כלל כמו מתנות עניים. ואע"ג דמ"ע נמי כשעשאן גורן הוקבעו. (כדאייתינן בשילהי פאה וריש דמאי). מיהא אכילת קבע ודאי לאו גורן היא:
3הרי אלו לא יאכלו. דהוי כמקח. ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן. שהלוקח עיניו במקחו עכ"ל הרע"ב:
4לפמ"ש דרישא דקתני יאכלו משמע ודאי אפילו ע"י צירוף. לא צריך לפרושי הכא משום דעיניו במקחו. דבלא"ה נמי גבי מקח אסור לאכול שתים שתים בצירוף. דהיינו גמר מלאכ' כדשמעינן בפרקין דלעיל. ולמאי חדית לן השתא הך סברא דלא בהדיא אתמר לענין זה:
5אלא על כרחך צ"ל דבעי לאשמעינן דהך לא יאכלו לגמרי משמע. דאפי' עראי לא. כסתמא דלישנא דלא יאכלו כלל. ואפי' א' א' לא. וכי היכי דלא תקשי לך ההיא דס"פ דלעיל. דקיי"ל דעכ"פ א' א' שרי אליבא דר"י דהילכתא כוותיה. אצטריך ליה לחדש טעם דלוקח עיניו במקחו. ולא בעי גמר מלאכה ולא צירוף שתים. אלא אפי' א' א' חשיב לגביה כנגמרה מלאכתו מהך טעמא:
6ולפ"ז צריך לחלק בין מקח דהכא. ובין ההיא דמחליף אכילה עם חבירו. כמ"ש לעיל דההיא ודאי לא מיקרי מקח ממש. ואינו קובע מן התורה אלא מדרבנן. משום דמיחזי כמקח כדלעיל. אבל הכא היינו מקח גמור כיון שבא בשכרו. כדפרישית נמי מ"ז דפרק דלעיל דאוכל בקציצה הוי קונה בדמים ממש (והכי נמי דייק לישנא דהרע"ב דהכא כתב דהוי מקח וק"ל):
7והשתא דאתינן להכי אין צורך לומר כמ"ש בתי"ט. דאתיא מתני' כר"י משום דאיכא חצר דקובעת. דאפי' בלי חצר נמי מודה ר"י הכא. דאקבע ליה ע"י מקח:.
8ואי הוה מפרשינן למתני' דהכא דלא יאכלו בצירוף שתים דומיא דרישא. אבל מ"מ יאכלו א' א' דמודה ביה ר"י. נמי מצי אתי כר"י. אפילו אי נימא דלא חשיב מקח גמור. ולא חצר גמור הקובע. מ"מ הא שמעינן ליה לר"י דצירוף שתים חשוב כדבר שנגמרה מלאכתו. ונאסר אפילו במידי דמיחזי כמקח. אע"ג דמקח גמור לא הוי וא"צ ג"כ קביעות דחצר. אלא דאי הכי לא הוי צריך לטעמא דלוקח עיניו במקחו:
9ואעפ"כ אפשר לומר דהאי טעמא לא מהני אלא לצירוף שתים. ודילמא היינו נמי טעמא דאסור לצרף שתים ע"י מקח. אע"פ שלא הזכירוהו למעלה. או כלך לדרך זו שבאמת אין הכרח לפרש משנתינו כך. דאין כאן ענין למה שאמרו לוקח עיניו במקחו שנזכר בדבר אחר. (או דר"י לא ס"ל הכי כדכתיבנא לעיל ספ"ב) ובלא"ה נמי אתיא מתני' שפיר כר"י וכדפרישנא: