לחם שמים על משנה מכשירין ו:ג

1כל הדגים בחזקת טומאה לפי שהם מוכשרים במים כו'. אע"פ שבעודם חיים לא מקבלי הכשר. כמו שאין מקבלין טומאה. אלא שיש לחוש כי גם אחרי מותם עדיין משקה טופח עליהם. והרי הוא תחלתן לרצון. כדי שלא ימות הדג מהר קודם קריעתו. שאז הוא מקולקל. ואינו ראוי למאכל אדם. הילכך ניחא ליה במים שעליו שבהם חיותו. וכיון שיבש כסלע בין סנפיריו. הרי הוא כמת. אבל אם נתייבש לגמרי מגבו (קודם שיבש כסלע בס"נ) אין מועיל בו הכשר הקודם. מאחר שכבר כלה לחות המים שנפלו עליו עודהו חי. בטרם נעשה אוכל. אלא דבסתמא מוקמינן ליה. בחזקת לחותו כשהיה. היינו דדייק תנא ואמר בחזקת טומאה. ר"ל העמידם על חזקתם.

2ומ"ש הרע"ב והטמא והטהור. לישנא דקרא נקט. ותו דלא כדי נסבה. אלא כי היכי דלא תימא דמזהר זהיר בהו המוכרם. שלא יגע בהם הטמא. קמ"ל דלא אפשר להבדיל בין הטמא והטהור הבאים לקנות. הילכך אפילו אמר שמרתים ממגע טמא. לא מהימן אפילו הוא חבר. דאנן סהדי דמשקר.

3מפני שהן מפקידין אותם גרסינן. דכל הפירות מפקידין אצל ע"ה הר"ש קשיא לי. מה טעם בזה. ומאן לימא לן דשפיר עבדי. אטו ממקלקלתא נילף. אע"פ שיכולני לדחוק ולמצוא לו טעם. אינו ערב לחכי. ומאי פסקא. ולא אשתמיט תנא לאשמועין כה"ג. ומאי שהן דקאמר. דתלי טעמא במנהגא דעלמא. לא אשכחנא דכוותה. דתלי תנא תניא בדלא תניא. אבל בר מהא ק"ל טובא. הא איברא אפכא שמעינן לתלמודא בבכורות. שהלוקח ציר מע"ה. משיקו וטהור. הרי מבואר שאין ע"ה נאמן עליו. והוא בחזקת טומאה אצלו. ואין לומר התם בסתם איירי. א"ה מאי איריא ע"ה. נימא ציר טמא משיקו. וטהור ממ"נ.

4עם שיש לדחוק וליישב. אינו נ"ל. גם בשלהי ההיא שמעתא מוכח. דמשום חשדא דע"ה נגעו בה.

5לכן נ"ל בע"ה הענין הוא בהפך מדעת ר"ש. אלא כך הוא הפירוש. על כולם ע"ה נאמן בשלו. ולוקחין אותן ממנו יבשים. כמ"ש פרק ב' דדמאי. ואינו לוקח ממנו לח. אבל לוקח ממנו יבש. ונאמן לומר לא הוכשר. כך הוא הדבר כאן. חוץ מדגה. מפני שהיא בחזקת טומאה. ר"ל מוכשרת. דמפקידים אותה אצל ע"ה. והוא אינו נאמן לומר לא נטמאו. כמ"ש שם בדמאי. זה הפירוש הוא כפתור ופרח. מסוד ה' ליראיו.