לחם שמים על משנה מעילה ג:ו

1מים כו' כסדרן נקטינהו. ברישא נסיב יסוד המים. הוא הראשון בבריאה. אחריו יסוד העפר. שנתהוה מן המים. כי לשלג יאמר הוי ארץ (ממנו הוא חומר הזבל) ומתוך המים נראתה היבשה. אחר זה אחז האויריים (עופות) שהם מיסוד הרוח. והעופות שוכנים בו. אחריהם תפס גידולי יסוד האש. שמקורו השמש. והוא מגדל הפירות. ממגד תבואות שמש. אח"כ הצמחים הקטנים. העשבים. הנה הכל מסודר יפה. כסדר היסודות מלמטה למעלה.

2ואחרים מתנדבין כן. לא נתקררה דעתי בשני הפירושים שאמרו בזה המפרשים. ולא נכנסו באזני מחמת שלשה דוחקים זרים וקשים. אם מחמת הענין בעצמו. כאשר יעיד המעיין הישר. שאינו מתקבל בשכל כלל. ועוד מפני הלשון. מה זה שבחר התנא כאן במלת אחרים לפי דבריהם. ועוד לכל האופנים. מלת כן. אין לה באור והבנה לגמרי. ואיך נתפייסו בכל אלה הריחוקים. אבל לענ"ד. אין צורך לכל הלחץ הלז. אלא ודאי תנא דינא אתי לאשמועינן. ואין הלשון יוצא מפשטו וממשמעותו. כי ואחרים הללו. נכרים הם. כלישנא דמתניתין פ"ק דבכורות ופ"ה מ"ו (ובפכ"ה במתניתיה דלוי) בבשול שאחרים אוכלים אותו. ובגמרא פ"ב דר"ה דאחרים עשו לו. וקמ"ל דנכרים אע"פ שנודרים נדרים כישראל. יכולין ורשאין להתנדב כן. שלא יהא ההקדש חל על החלב. בין במעשר. בין במוקדשין. לפי שבאמת אינן בתורת מעשר. נמצא שאינה אלא נדבה בעלמא. וכן הנדרים ונדבות שלהן. אינן קדשים גמורים כשל ישראל. שהרי אין מועלין בהן. כדאיתא ריש תמורה (ועיין זבחים דמה"א) והא חלב מוקדשין כו' אף בישראל אין בהן מעילה. משו"ה לא אחמירו בה בשל גוי. אף כי בולד. זה ברור כפתור ופרח. ומסוד ה' ליראיו הוא. ואם יש לך חיך בריא. תטעום טעם כעיקר מתוק מדבש. ופירושנו הלז עוד. דכיון דאסמכוה אג"ש. דיליף מבכור דכולו קדוש. והשתא אחרים דאימעיטו מבכור. כבריש בכורות. להכי ולד מעושר ומוקדש דידהו. לא אתי מבכור. וכיון דאפילו בישראל אינו אלא חומרא גרידא. משום אכחושי מצוה. דוק. בדגוי לא גזרו.

3מעושרת למאי דקשיא לתי"ט. עמ"ש בס"ד מ"ז פ"ט דבכורות.