לחם שמים על משנה מידות ב:ג

1לפנים ממנו סורג מ"ש תי"ט על הרא"ש שכתב הסורג נעשה להתיר טלטול בשבת. היאך טלטלו כת ראשונה פסחיהם להר הבית. לכן נראה לו דטלטול לא היה צריך שום דבר כו'. ושבות במקדש לא גזרו. במ"כ לא אמר כלום בזה. כי מה ענין שבות במקדש. שהותר לכהנים לצורך עבודה דווקא. ואין הר הבית. מקדש. ואין בכאן צורך עבודה. ואפילו לכהנים במקדש. שבות שאינה צריכה. לא התירו. וא"כ מדוע לא יעשו מתחלה. היקף המתיר כמו בגבולין. שלא יוכרחו להתיר שבות שלא לצורך. וכבר חזר בו למטה מזה. אלא שלא ביאר ולא האיר דבריו.

2אמנם מ"ש להליץ בעד הרא"ש. שדבריו סמוכים ביושר על מ"ש הר"מ כו'. לפי שחוצה מן החיל היה הסורג ושם ישבו בין החיל והסורג.

3דברים הללו יש בהם משום מחוסרי אמנה ונעדרי הבנה. כי היכן מצא מקום פנוי בין חיל לסורג. מה שלא נשמע ולא נראה לשום מפרש. אלא הכל שוין בכך שמן הסורג עד העזרה נקרא חיל (וערש"י פ"ק דיומ') כמפורש גם בר"מ עצמו רפ"ו. ושם ס"פ תמיד נשחט שנינו. יצאה כת הראשונה להר הבית בידוע שאין זה החיל. ולא לפנים מן הסורג. אלא חוצה לו. כמו שפרשה משנתנו באר היטב.

4א"ה הדרא קושיא לדוכתה. מאי קסבר הרא"ש בכת זו. שהוציאו פסחיהן בשבת. חוץ מן הסורג.

5וי"ל קצת. דס"ל התם שאני. משום דלא אפשר שיעמדו כל ישראל עם פסחיהם לפנים ממחיצת הסורג. משו"ה הותרה אז השבות הזאת. דלא סגי בלא"ה.

6איברא למאי דכתיבנא לעיל. דכל הר הבית מקורה היה. נמי לא קשיא איך הוציאו פסחיהם לשם. משום דאויר כרמלית קרויו מתירו בודאי. אע"ג דר"ה מקורה כרמלית הוי. בכרמלית הקירוי מועיל. אפילו במקצתו מיתרו. וכ"ש שמתירו. א"כ עדיין יש לקיים מ"ש הרא"ש. כי י"ל מתחלת בנינו של הר הבית לא קירוהו עד אחר זמן. והסורג עשו מיד כשהתחילו לבנות המקדש. כך אני אומר לכבוד הרא"ש. ועיין מ"ש בקונטרס בנין בית הבחירה.

7אמנם ודאי שאין שורש לדבר זה. והיקף הר הבית מחיצה גמורה היא לכל דבריה. כי אפילו אם הוקף תחלה אח"כ ישב. הוי מוקף לדירה. מאחר שבלי ספק הוקף על דעת ליישבו. דכה"ג מהני נמי. כמ"ש בס"ד במו"ק הלכות שבת. והלכות מגלה.

8אולם מ"ש הר"מ בפ"ה דב"ה. החיל גבהו עשר אמה. טעות דמוכח הוא. כי מנין לו זה. מה שלא נזכר בשום מקום. גם אי אפשר. שהרי קרקע עזרה אינו מגביה מן החיל. אלא בי"ב מעלות. שגבהן שש אמות בכלל. וכן מוכרח עוד מחשבון ך"ב אמות במשנה ד'. אצל כהן השורף. לפיכך תיבת גבהו שבחבור הר"מ. ט"ס הוא. וצריך למחקו.

9אך מ"ש בפ"ו שהחיל במישור. עד העזרה. אינו סותר למ"ש בפ"ה. דמשמע דסבר דחיל חומה הוא. וכמ"ש גם בפירושו פ"א דמכלתין. אלא איתא להא ואיתא להא. כי מן הסורג עד חומת עזרה. נקרא חיל (וכל שטח הר הבית מישור שוה עד העזרה. ומקום היה בו למושב סנהדרין בשוי"ט. כמ"ש בפרק הנחנקין) על שם החומה שלפנים ממנו. ששוה עם קרקע העזרה. וגבהו שש. כשיעור זקיפת ההר שם. והיינו ודאי חיל דקרא. ובר שורא דגמרא. שזו הקטנה עשויה להחזיק עפרורית ההר שלא יפול. ועל שפתו בנויה חומת העזרה הגבוהה. שהיתה עשרים בגובה. לפחות כמדת גובה שעריה. והוא שורא. זה ברור. ודברי תי"ט כאן מעורבבים מאד. כי אחר שהבין מדעתו שהקטנה עשויה לחזוק הקרקע. שלא יפול העפר ויזיק לגדולה. כמו שהוא באמת ודאי. איך אמר אח"כ תוך כדי דבור. שהיא מבפנים לחומת העזרה. ושם אין לדאוג שיפול העפר מן הרצפה. אלא מבחוץ בשפוע ההר. היא נעשה. ומה תועיל חומה הקטנה לזה. הלא אדרבה כל מה שיוסיפו בנין מבפנים סמוך לחומה. יכביד עליה ויגרום מפולת עפר השפוע שמבחוץ.

10אלא מבחוץ היה צריכין להחזיק יסוד החומה הגדולה. שלא תפול החומה תחתיה. מחמת שפוע ההר שהוא רפוי. לכן בנו לו חומה קטנה להחזיק יסוד החומה. ועוד שאם לא כן. אכתי קשיא. היכי משכחת לה חומה שוה לקרקע העזרה. הא אין אלו אלא דברי תימה. ואעפ"כ חשב התי"ט שמצא סתירה לדברי הר"מ. וכל דבריו סתורים וכלים מאליהם. שעומדים על יסוד נופל.

11ואע"ג דלישנא דרש"י אטעייה לתי"ט. ע"כ שבקיה דדחיק ומוקי נפשיה. דקרי לפנים נגד החיל. ואי אפשר לומר בענין אחר. דוק בלשון רש"י ותשכח. שוב מצאתי בערוך. שכתב בערך סרג. שהחיל הוא כותל גבוה יותר מן הסורג. ובערך חיל מוכח. דהחיל הוא מקום חוץ לעזרה. תפס ג"כ החבל בשני ראשיו. כמדומה כי בשטתו הלך הר"מ. לאחוז בזה ובזה. ועל כרחנו לומר שאין הדברים סותרים זה את זה. ואין לך אלא כמו שפירשנו. שהכל מכוון וישר בעזה"י.

12ושלחה רוחב המעלה כלפי פנים. היה חצי אמה שהוא שעור רגל. אמנם משך מעלה זו באורך ורוחב ההר. לא נזכר. וסתמו כפירושו שהיו מעלותיו מקיפות אותו סביב סביב מארבע רוחות. ועכ"פ בכל צד מזרח. היו המעלות משוכות ומתפשטות על כל פני כולו. שוב ראיתי בתי"ט. שכן פירש"י.

13מוטות לא ידעתי פירושו. לשון ר"ש המפרש. ולי פשוט. שהוא לשון נטיה. כלומר נטויות בשפוע. ונשענות זו על זו. לא כמו שאר מזוזות שערים. שעומדות זקופות נפרדות זו מזו. והמשקוף מונח עליהן ומחברן. אבל אלו רק שתי אבנים היו. נסמכות אחת על חברתה בנטייה. כזה Λ וכך הלשון מכוון וברור.

14שנחושתן מצהיב דוגמתן מצינו בכלים שהיו בבית ראשון. נחושת מוצהב טובה שנים חמודות כזהב. ככתוב בספר עזרא (ס"ח).