לחם שמים על משנה מקואת ה:א

1מעין שהעבירו ע"ג השוקת כו' משנה זו חמורה מאד. כי לשונה היולי סובל צורות רבות. וכבר צווחו בה קמאי. הר"ש והר"מ והרשב"א והרא"ש. שקבצם כעמיר גורנה בב"י (י"ד סר"א) וטרח ויגע מאד בדבריהם ופירושיהם. ושכלי צר מהכילם. באמת לא ראיתי מימי מבוכה גדולה כמוה בענין ובלשון. לא נתחוורו לי דברי המפרשים בכלל. וא"א לי להלום לשון המשנה ע"פ דרכיהם. וא"צ להאריך בתמיהות עליהם. כי עצמו מספר. כאשר ירגיש המעיין הישר הולך. החולשה עצומה בענין. והסתירה מכמה משניות הצווחות כנגדם. כאשר קצתם נזכרו בדבריהם. ונוסף עליהם כהמה. שלא נתיישבו ולא סרו עד היום. גם בדברי הראב"ד שהביאם ג"כ הב"י שמה. ראיתי שערוריה. שנראה שמפרש שהעבירו דמתניתין בדלי. ואשתומם על זה. לא ירדתי לסוף דעתו. והפלא הגדול בכל זה. שכמדומה שלא שתו לבם כה"מ לפ"ז. ולמשנת מטהרים העליון מן התחתון שלא נגעו בה כלל. והר"ש חדש לנו גזרה. שאין יכול לעמוד בה. מפני שלא שערוה אבותינו רז"ל. ההפך שמענו. דבתלוש גזרו יותר ממחובר לקרקע. דבכ"מ ה"ה כקרקר. ואין לנו לחדש גזרות מדעתנו. לא נוסיף עליהם.

2ואשוב אתפלא מאד ביחוד על שני ראשי המפרשים הר"מ והר"ש. דמפרשי למתניתין שהמים עוברים בתוך השוקת. ומוקי לה הר"ש בשוקת כלי. ותקשי ליה. הא קתני סיפא העבירו ע"ג כלים ואמאי ברישא אשתני דינא. ונראה דמשו"ה ניחא ליה למשכוני נפשיה אשינויא דחיקא. ולפרושי לישנא שהעבירו על גבי שוקת לתוכה. ומתוך כך העמיס עליו משא כבד. מנשוא על שכמו של אדם גדול. כמו שהקשה לעצמו. ותו מ"ש רישא ומ"ש סיפא. דהעבירו ע"ג שפה. לא נתיישבה כלל (ואינה מקבלת ציור לפי דרכם ז"ל. לא אדע איך נתפייסו בה) אפילו בשפה יפה. אמנם גם את זאת לא אוכל לשער. מה ראו על ככה מה להם ולצער. לאוקמי מתניתין בתרי טעמי. מ"ש ע"ג דרישא. דמפרשי ליה אל תוכה. ולא כדמפרשי ע"ג כלים (דמשנה הסמוכה. על דופני כלים. ובודאי שכך הוא פירוש על גב בכ"מ (מבחוץ הוא. לא בפנים) ומדוע לא נבין לשונות שתי הבבות על דרך אחד. הלא בלשון אחד ודבור אחד נאמרו. לא נשתנה זה מזה. ומה המעכב עלינו לפרש הרישא כסיפא. ואז מהרה תופע כמו אופל המבוכה העצומה. ושבה המשנה בריאה ושלימה. וטובת מראה. מובנת בדרך ישר בלי דוחק. וכך הוא הענין לפ"ד. הפך מדעת המפרשים. אלא הב"ע בשוקת סלע. דהיינו נמי סתם שוקת (וגלי תנא בחדא. ה"ה לאינך. ולא בעי לאורוכי בה בכל זמנא) ורישא נמי מתפרשא ע"ג. כסיפא. דע"ג כלים. היינו על אחורי או על דופני השוקת. העביר קלוח המעין. שיקלח דרך עליו (לא אל תוכה). ואמר שהוא פסול. משום קטפרס נגעו בה. שאינו חבור (כמ"ש פ"ח דטהרות) כך אחורי השוקת משופעים הם. ואין המים הנזחלים על גביו מתחברים יחד. לפיכך נפסל קלוחו שם. שאין לו עוד דין מעין ולא דין מקוה לטהר אפילו במ"ס. דלא אשבורן הוא.

3העבירו ע"ג שפה זו הבבא פירושה שהעביר הקלוח לתוך השוקת. עד שנתמלאה על כל גדותיה ועברו על שפתה כל שהוא. כשר חוצה לה. מפני שהמים מחוברים שם למעין. דקוו וקיימי. ולא נפסקו מן המעין. שמושך שם דרך הנחה בתוך השוקת. לפיכך דיו בכל שהו על השפה כדינו. דלא בעי אלא כקלפת השום וכחוט השערה שמחברם יחד אבל בתוכו מ"מ פסול. משום גזרת כלים. כאותה ששנינו פ"ה דפרה ולעיל פ"ה דמכילתין. בשוקת דבסלע. שאינה פוסלת את המקוה. פירוש המים הנמשכים ממנה ובאים למקוה. א"כ. הא מים שבתוכו. אינם כשרים לטבול בהם. והיינו ממש הא דתנן הכא כשר חוצה לה ולא בתוכה דבר אחד הוא. ועד השתא בשוקת דלא כלי עסקינן. הדר קמ"ל בסיפא דינא דכלים (ובפשוטים קמיירי השתא דומיא דספסל) והרי זה הפירוש פשוט ישר ונאמן. מכוון עם כל השמועות המשניות והסוגיות ומסכים להלכה ברורה. ושפה ברורה בלי גמגום כמלא נימא וסר ענן חשכת הספקות המתעולל בה. והרי זה דבר דבור על אופניו.