לחם שמים על משנה נגעים א:ה
לחם שמים על משנה נגעים · Lechem Shamayim on Mishnah Negaim 1:5
Open in the reader →1והשחירו שתיהן כך צ"ל. לפי לשון המשנה.
2נסמך השחין פריש הרא"ש. שכסה השחין מקום שער לבן כולו מצד אחד.
3הקיף מכל צד. ושער לבן בבהרת כדקאי קאי.
4עיין תי"ט שהביא לשון הכ"מ. ז"ל. וא"ת הא קיי"ל שער לבן הוא סימן טומאה גם בשחין ומכוה. א"כ דל בהרת מהכא כו'. ונ"ל דלק"מ. כי אין זה אלא אם נולד במקומו בהרת. כדכתיב קרא והיה במקום השחין וגו'. ומהר"ם (שהביאו תי"ט) שינויא רויחא קמשני. דאפי' לכשתמצא לומר בשחין שנראה בו נגע קמיירי. אפ"ה לאו מילתא היא. מטעמא דקאמר. ופשוט הוא. גם בלא"ה לא דיוקא הוא לגמרי. דאפילו אם יש בשחין מראה צרעת. אם אין בו כגריס. אינו מטמא.
5לכן דברי הכ"מ אינן מוכרחים כלל. גם בלשון הר"מ. דלא מיירי נמי משחין הטמא. אלא משחין גרידא. שאין בו מראה טומאה. ולא בכשעור.
6עוד דתי"ט תמוהים. במ"ש ואם נתרפאו נדונים כעור הבשר. וכי נדונים כעור הבשר מאי הוי. אם אין בו בהרת. טהור הוא. ואפילו את"ל. כה"ג מסגירו. מ"מ הוי להקל. שאם היה רואהו בשבת. היה מחליטו.
7או לאחת מהן אפילו לאחת מהן.
8או חלקן במעוט שחין. ולא זו אף זו קתני.
9היה בו פסיון צ"ע. דהא אינו מטמא בתחלה (כדתנן לקמן פ"ג ופ"ד) ונ"ל דהכא במאי עסקינן. בסוף שבוע ראשון. והיכי דמי. כגון שהסגירו באחד בשבת. נמצא שביעי שלו חל בשבת. אינו נזקק לראותו בו ביום. שהוא שבת. אלא ממתין עד למחר. ואם היה בו פשיון אתמול בשבת. והלך לו. וראהו למחרתו ומצאו עומד. פוטרו. והרי זה להקל. וכן אם ראהו בתחלה בשני בשבת. ובסוף שבוע עמד. והסגירו שנית בו ביום. נמצא חל שלשה עשר בשבת. אינו רואהו עד למחר. ואם בתוך כך פשה. והלך לו הפשיון. הרי הוא פוטרו. שאלמלא היה שבת. וראהו פושה. היה מחליטו.
10ואין בזה ובזה כגריס אנתמעטה קאי. דאם לא נשאר אחר שנתמעטה האום. כגריס בזה ובזה. הרי זה להקל ומטהרו אבל אם נשאר בפשיון כגריס. אע"פ שנתמעטה האום. ואפילו הלכה לה. הרי זה נגע אחר ומסגירו.
11והבוהק כעדשה. אבל פחות מכעדשה. אינו חולק. ולא מציל. ע"ל פ"ו מ"ה.
12וטעמא משום דכי הוה כעדשה. חזי למחיה. וכיון דלית ביה מחיה. דהוי סימן טומאה. מצילו וטהור. משא"כ בשאין בו שעור מחיה. לא חשיב. וכדליתיה דמי. דלא חזי למחיה. והו"ל כבהרת אחת שפשתה.