לחם שמים על משנה נגעים ג:ז
לחם שמים על משנה נגעים · Lechem Shamayim on Mishnah Negaim 3:7
Open in the reader →1בירקרק ובאדמדם הא דקרי בבגדים ובבתים סימן טומאה ירקרק ואדמדם. ולא קרי לעיל סימן טומאה לד"מ כו' ע"ל רע"ב דבריו הללו מגומגמים ולישנא קטיעא הוא מיגז גייז ללשניה דהר"ש. גם הוא קשה להלמו במ"ש ירקרק. דאיהו לא שייך בד"מ שבעור הבשר ולשונו צריך תקון.
2ונראה שצ"ל ואע"ג דאידי ואידי כארבע מראות. ותי"ט לא חלי ולא מרגיש.
3בתחלה להסגיר. ואין זה כמו בתחלה דלעיל משנה ג' דפרקין.
4כתב תי"ט מ"מ תני לה. משום פשיון כו'. ולאו למימרא דאינו מסגיר כלל. דדל פשיון מהכא כו'. אלא כלומר שאינו מסגירו מחמת הפשיון. דברים הללו לא נתנו להכתב. כי מה אכפת לן מפני מה מטמאין בתחלה. אם מפני האום. או מפני הפשיון. מ"מ טמא הוא להסגר.
5ואחזה אנכי שדברי הר"ש על כרחנו מתפרשים כך. שהפשיון משונה מן הנראה בתחלה. שבתחלה. נראה הוא להסגיר. משא"כ הפשיון. שתחלתו (ר"ל פעם ראשונה שנראה הפשיון) אינו להסגיר. אלא לשרוף. היינו דקאמר הר"ש. דבתחלה אינו מסגיר. אלא שורף. ובכן דבריו מובנים היטב. ומ"ש תי"ט בשם מהר"ם. מגומגם מאד. וז"ל דהיינו כו' אבל אם אותו נגע הולך ופושה (ר"ל עד סוף שבוע כו') אינו מסגיר כו'. בער אנכי ולא אבין פשיטא צריכא למימר. הא ודאי משו"ה מסגיר. לראות אם פשה ביום השביעי. כדמפרש קרא. ומאי אשמעינן דאינו חוזר ומסגיר על הפשיון. אלא באדם מחליט. ובבגד שורף. ומאי קמ"ל.
6בסוף שבוע ראשון להסגיר.
7בסוף שבוע שני לשרוף.
8לאחר הפטור לשרוף.