לחם שמים על משנה נגעים ו:ב

1ובה מחיה כעדשה ובין הכל כגריס. לר"ש. לא נהירא ומאי דוחקיה. ע"ל פ"ד. ואי איתא. הו"ל למתני נמי בהרת. היא ומחיתה כגריס. כדתנן התם. בכהאי גוונא. ואי משום דקשיא ליה גרסא דרבתה מחיה טהורה. י"ל פירושו רבתה המחיה. עד שמעטה את הבהרת מכשעור. וס"ד כיון דכבר טמאה ע"י מחיה. שוב אין המחיה מטהרתה. קמ"ל דמחיה לפעמים היא סבה לטהרה. וכך צ"ל לפיר"ש בגרסת רבתה המחיה טמאה. דמוקי לה בבהרת יותר מכגריס. ותקשי ליה. תרצת רבתה מחיה. אלא רישא נתמעטה הבהרת טהורה. אמאי. הא אפילו נתמעטה. קמה לה אשעורא. אלא מאי אית לך למימר ה"פ. נתמעטה עד שנעשית פחות מכשיעור טהורה. וקמ"ל הכא נמי. אע"ג שסימן טומאה מחיה במקומו עומד. טהורה. ותי"ט אייתי דברי ר"ש הראשונים בפשיטות. ולא חלי ולא מרגיש. ומה שציין ועפ"ד מ"ד. עמ"ש שם בס"ד.

2מחיה כעדשה ז"ל ר"מ בפירושו. אמנם הותנה הרבוע בה כאשר היתה כעדשה מצומצמת עד שתהיה העדשה בו (בנגע) כמו עגולה ברבוע שלם (כצ"ל) הצלעות. ור"ל הרבוע שהותנה במחיה. הוא שלם הצלעות. כי העדשה אין לה צלעות. ולכן הוצרך לפרש שצריך להיות המחיה מרובעת. ומה ששערו אותה כעדשה. ועדשה עגולה היא. היינו שתהא כעדשה. אם ישימו עדשה על מקום המחיה. יהא כמו עגול תוך רבוע. לפי שהמחיה צריכה להיות רבועה שוות הצלעות. וזה כשאינה אלא כשעור עדש בצמצום. משא"כ אם תוסיף המחיה על שעור עדש. הנה היא תטמא בכל תמונה.

3רבתה הבהרת טמאה מ"ש תו' ומהר"ם. צ"ע לפי מה שכתבתי לעיל.