לחם שמים על משנה נדה ב:ב

1נמצא על שלה כו'. וחייבין קרבן. אוקימנא בגמרא בדארגישה. ואיברא ודאי צריך לומר כן. ולא סגי בלאו הכי מטעמא אחרינא נמי. דאי לא תימא הכי. תיקשי האיכא דם עליה. דטהור. כדלקמן מ"ה. ואף למאי דפרשינן התם דעשאוהו כודאי. משום דחזקתו מן המקור. הא אוקימנא לה בנמצא מן הלול ולפנים דווקא. והא ודאי עד שלו. לא עדיף מנמצא מן הלול ולחוץ. דספקא הוי. כ"ש בכהאי גוונא דגרע טובא. וק"ל. פשיטא דמידי ספק לא יצא. והיכי מחייבינן להו קרבן. ולא חיישינן דילמא מייתו חולין לעזרה. והשתא דאתינן להכי. לאוקמה למתניתין בהרגישה שנפתח מקורה. ניחא. דתו ליכא לספוקי לגמרי בדם אחר. אלא ודאי דם מקור הוא.

2ובהכי אתי שפיר נמי. דלא תיקשי אכתי ספקא הוי. דילמא ממקום מי רגלים אתא. דטהור. כדלקמן רפ"ט. ועתשו' שלי כ"י.

3ופטורים מן הקרבן מחטאת קבועה. אבל חייבין באשם תלוי. כ"ה לרע"ב.

4ותמהתי מראות. דהא קיי"ל בעינן חתיכות משתי חתיכות. ולפחות לא סגי לחייב חטאת עד דאקבע איסורא. ערפ"ד דכריתות. שוב עיינתי בגמרא ומצאתי ת"ל מפורש כדברי. דלתנא דידן ס"ל בעינן חתיכה משתי חתיכות. אחר ראיתי שרע"ב נמשך אחר פירוש ר"מ במשנה. ולא דק.