לחם שמים על משנה נדה ד:א

1כעליון עתי"ט בשם תו'. דעקר קרא במרכב כתיב דלא בעי כיבוס. ר"ל אדם הנוגע בו. לא בעי כבוס. אלא הוא בלבד טמא. ואינו מטמא בגדים שעליו. אבל כלי שטף שנגע במרכב. ודאי בעי כבוס. כאדם הנוגע בו.

2והן יושבות על כל דו"ד תימה מה צריך לכך. הא אפילו לא ראתה אלא דם טמא. מ"מ לעולם היא בטומאתה. דבודאי. טבילת נדה לית להו. דלא כתיבא ולא אחזוק.

3ואין חייבין עליהן הלובש באותן בגדים פטור מקרבן. ותמיהני דהני בגדים כיון דאין מטמאין לאדם. א"כ ליכא לחיובי משום כניסה דידיה כו'. תי"ט. ואין כאן תימה כל עיקר. דהכי נמי קאמרי. כיון דטומאתן קלה. שאין מטמאין אדם. לכן אין חייבין עליהן אפילו לובש בגדיהן. ונכנס בהן. דאכניסת בגדים לא מיחייב מידי. ולאפוקי אם היה תחתון שלהם טמא ודאי. כשל ישראל. דפשיטא חייב עליו על ביאת מקדש. אפילו נגע בו בלבד ונכנס. זה פשוט מאד. ובחנם האריך תי"ט שלא לצורך.

4כ"ע אבל הרמב"ם כתב דאף מלקות לא שייך בבגדים שאינם א"ה כו'. ברם דברים תמוהים הם כמ"ש עליו שם בהגהותי בס"ד.

5שטומאתן ספק הא ודאי שורפין. מתניתין ר"מ היא. דס"ל כותים גרי אריות הן.