לחם שמים על משנה נדה ז:ד

1מפני שהם קוברים שם את הנפלים עתי"ט שהעתיק מ"ש תו' היאך משתמשין שם כו'. וכמה לא חלי ולא מרגיש (גברא דמרי' סייעיה) שהוא דבור חמור ונרגש בו מהרש"א קצת. ואציגה הנה מ"ש בזה בימי חרפי (אע"פ שהוא בסבוב קצת כדרך למוד אשכנזי שסובבין הרבה עד שמגיעים למרכז. יהי מה דינקותי הוא. והנחתיו כמו שהוא כתוב לפני מאז).

2ונ"ל דה"פ. דמדתנן סתמא בית הטומאות של כותים מטמאות באוהל. משמע בכל גוונא. ואפילו כהן כותי דר שם באותו בית. ובודאי דהכי משמע. מדלא מפליג. אלמא דאין לחלק בו. שבכל ענין מטמא. והכי מוכח תו בגמרא לקמן דמוקי לה בכהן כותי עומד שם. וע"כ צ"ל דאותו כהן דר שם. בבית הטומאות. דקמסהיד עלה לטהרו. דאל"ה. כי נמי אכיל שם תרומה. מה הוי ומאי מהני. מנא ידע ביה איהו. אי קברו שם נפלים או לא. דלא מסתבר לאוקמה בדלא זזה ידו משם. אלא פשיטא דליכא למסמך עליה אם לא בכה"ג דאמרן. דהיינו שאותו כהן כותי דר שם באותו בית הטומאות. דמשו"ה סמכינן עליה. ודווקא כדאוקימנא דאכיל שם תרומה. הא לאו הכי לא מהימן. אע"ג דחזינוהו דקאי התם ודר שם. לא סגי בהכי. ואהא קשיא להו להתו'. אמאי לא נהימניה נמי בלא"ה. אפילו כי לא אכיל שם תרומה תסגי לן לטהורי לבית הטומאות שהוא דר בו. דהרי נזהרין הם מטומאת מת ונפלים. כדמשמע בגמרא. מאוקימתא דכהן כותי עומד שם. וכי דייר ביה הו"ל כדנקיט תרומה בידיה. דלא סגי דלא אכיל תרומה בגויה. והיינו דקאמרי התו' והיאך משתמשין שם בימי נדותן. והלא נזהרין הם מטומאת וכו'. ר"ל דהא ע"כ מתניתין בכל גוונא מיירי. דבית הטומאות שלהן מטמא באוהל. אפילו בכהן דר בו וכנ"ל. ואמאי. הא אית לן הוכחה טובא שלא קברו שם נפלים. דהא כהנים שלהם נזהרים מטומאת מת. והיינו דמסיימי ומוקי לה בכהן כותי. דש"מ כהן כותי נזהר מטומאת מת. ואפ"ה מוכח בהדיא דסתמא לא מהימן. דאע"ג דחזינן דדייר התם. לא סגי (ולא כמ"ש מהרש"א ז"ל דקושיתם הוא. שאף מי שאינו כהן נזהרין הן שלא לטמאות במת. ואינן אלא דברי תימה במ"כ. שהרי אפילו ישראל אינן מוזהרין שלא לטמא במת אם לא ברגל. כ"ש בכותי דליכא למימר הכי. ולדידן א"ש. דדווקא אכותי כהן קשיא להו להתו'. והיא קושיא אלימתא בלי ספק) אך עדיין אינה תמיהה קיימת. דאיכא למימר לעולם אפילו כהן כותי לא חייש לטומאה. משו"ה לא סמכינן עליה בסתמא. אפילו דייר התם בבית הטומאות. ודילמא היינו נמי דקמהדר תלמודא אההיא אוקימתא דכהן עומד שם. ודילמא כהן טמא הוא. שפירושו כך באמת. שמא אותו כהן כותי עבריינא הוא. ולא חייש לטומאת מת. משו"ה לא אכפת ליה. והוא דר שם אע"פ שיודע שקברו שם נפלים. ובהכי הוה ניחא נמי מה שהקשו התו' לקמן בד"ה ודילמא כהן טמא הוא. דהא טמא נמי אסור לשהות בבה"ק.

3והשתא לא הוי קשיא מידי. ולא היינו צריכין לדוחק. דאפילו תימא אינהו נמי ס"ל איסור שהייה בטומאה. אלא שאין כולן בחזקת כשרים כישראל. משו"ה דווקא אי ידעינן דכותי חבר הוא. הוא דמהני בהכי. אבל בכותי סתמא. דלא מחזיקינן בגויה. לא סמכינן עליה. וחיישינן דעבר אדאורייתא נמי. היינו טעמא דלא סמכינן עלויה אפילו הוא כהן. ולהכי מיבעי. לן לאוקמה באוכל תרומה דווקא. דחמירא טובא. וגם ע"ה נאמן עליה. כך היינו יכולין להבין באוקמתא דגמרא הנ"ז. וקמהדרי התו' לנפשייהו. דהשתא לא תקשי מידי. מה ראה רבי דסתם לן במתניתין לטמא אפילו בכהן הדר שם אם לא ע"י הוכחה (ועוד בל"ז נמי איכא למימר חכמים השוו מדותיהם. ולא ראו לחלק בדבר. בין כהן כותי לכותי דעלמא. כדאשכחן טובא דלא פלוג רבנן) כזה היה קשה לתו' לנפשייהו. על מה שהקשו בתחלה. דהשתא לפ"ז לק"מ. ודקארי לה מאי קארי.

4והדר אדיוהו לגזיזייהו וקם. רמו וזקפו דיקלא. והני תרי דיוקי מחו להו בחד עוכלא. דמאי דאקשו מעיקרא קאי ושפיר קמתמו. דאי משום הא. אכתי לא ניחא. דמוכח דלאו סברא הוא הא דאמרן. מדאמרינן בפ' בנות כותים דנשוי מטמא משום בועל נדה. ואפ"ה בחור לא.

5ש"מ תרתי. חדא דלא חשדינן להו בעבריינים. וממילא שמעת נמי דלא גזרינן אפנויים אטו נשואים ולא אמרינן לא פלוג בגזרתייהו דכותים. דוק. כך נלע"ד נכון בהבנת לשון התו'.

6איברא יש לי כאן מקום עיון. שנראה אלי סתירה גדולה. בין משנתנו זאת. לההיא דסוף אהלות. דתנן התם מדורות העכו"ם טמאין (ובכללן כותים כדאיתא בתוספתא הביאה הר"ש. דתני בהדיא הכל עושין מדור וכו' כותי הנשוי נכרית. ושיבוש לומר. דמשום דאיכא צד נכריות מטמינן. אבל משום כותי גופיה לא חיישינן. דאינן חשודין על הזנות. דאס"ד כותי לא חשיד. ומשום אשתו הנכרית הוא דחיישינן. התנן ואם עבד או אשה אפילו נכנסין ויוצאין. המדור טהור. כ"ש כשבעלה משמרה תדיר. ואמאי גרע כותי בעלה דנכרית. א"ו כדאמרן דל"ש כותי או גוי. וא"ל א"ה מאי איריא דנקט נשוי נכרית. ה) דהא דכוותה נמי נכרי נשוי נכרית. כדי נסבה. דלא אצטריך ליה. ואפ"ה נקיט ליה. איידי דאיירי בנשואים. מסיק לכולהו גווני (וכדאשכחינן נמי במתניתין דכוותה. כמש"ל כ"פ) והא דלא אשמועינן כותי גופיה לחוד. וכותי עם כותית. לפי שכבר גזרו עליהן להיות כנכרים לכל דבריהם. היינו גוי. והא קתני לה רישא מדורות הכותים טמאים. אלא כותי עם נכרית דתרי אומי נינהו ס"ד לא. קמ"ל. דכוותה אשכחן בפ"ק דתרומות. אין תורמין מן המחובר על התלוש. וממחובר על המחובר לא קתני. אע"ג דכה"ג נמי אין תורמין. והא דאיתא בתוספתא דמקואות פ"ח. דארץ הכותים ומדוריה טהורין היינו בא"י דווקא. כדכתב שם הר"ש. אבל באשקלון וחברותיה שיש שם משום מדור עכו"ם. גוי וכיתי שוין. וגם נראה לומר דדווקא מדור בארץ הכותים גו"כ טהור. משום דבדוכתייהו מזהר זהירי. ואין קוברין נפלים אלא בבית הטומאות שלהן. כדאיתא הכא וכמ"ש בסמוך. משא"כ אם שוהה במדור בערי ישראל. שאין לו מקום מיוחד לקבורת נפלים. ולא חייש להכשיל לישראל בטומאה. ודאי מדורו טמא. כנ"ל ברור. ודוק היטב בכל זה). אם שהה שם ארבעים יום. ואע"פ שאין עמו אשה. ואילו הכא משמע דדווקא כשיש עמו אשה. הוא דחיישינן לנפלים. דהא לא מטמינן אלא בית הטומאות שנשים משתמשות בו. הא מדור סתמא בלא אשה לא. והכין נמי מוכח מההיא דפ' בנות כותים שהביאו בתו' כאן. דפנוי אינו מטמא משום בועל נדה. ואם איתא דעושה מדור. משום בועל נדה נמי ליטמא. ותו י"ל איפכא. דאילו הכא לא מצרכינן ליה ארבעים יום כדי יצירת הולד כי התם. דהא אפילו קטן. ואפילו סריס עושין מדור כדאיתא התם. ובית הטומאות דמתני' דחיישא לנפלים מסתמא לעולם טמא. ואילו התם במדור. בעינן דווקא ארבעים יום. ובבציר מהכי אינו עושה מדור. אפילו יש עמו אשה. והדבר צריך תלמוד.

7וא"ל לקושיא הראשונה. דהא דפ' בנות כותים ודפ' דם הנדה. בכותי חבר עסקינן. ובאהלות בכותי ע"ה. דהא אמרינן בפ' בנות כותים. כותי חבר בועל נדה משווית ליה. ומתני' דדם הנדה נמי משמע. דסתמא בכותי ע"ה מיירי. וכן משמע בגמרא. מדפריך והא לית להו לפני עור לא תתן מכשול ודילמא כהן טמא הוא. ודוק.

8וכן א"ל דמתניתין דנדה קודם גזרה איתניא. דס"ל כותים גרי אמת הן. וכדאוקימנא בגמרא לעיל בכתמיהן דאפליגו בהו ר"מ ורבנן. לכ"ע כישראל הן חשובין. משו"ה לא עבדי מדורות כגוים. ואין טמא אלא בית הטומאות של נשיהן (וא"ש נמי דלא באנו כאן למחלוקתן של רשב"י וחכמים אם קברי גוים מטמאין באוהל. דהשתא מתניתין אתיא ככ"ע. דישראלים גמורין הן. משא"כ מתניתין דאהלות לבתר גזרה נשנית. דעשאום כנכרים גמורים כדאי' פ"ק דחולין) ובודאי לכאורה היה נ"ל כן לחלק בין הפרקים הללו. אלא דכד מעיינינן לא סלקא לן שפיר. דודאי לא גזרו עליהן לעשותן כנכרים גמורים אלא בימי ר' אמי ור' אסי. עיין בשמעתא דקמא דחולין. דאפילו לפירוש התו'. דר"ג דיבנה גזר על שחיטתן. מ"מ לא קבלו גזרתו להיות דינן כנכרים. אלא עד שבאו ר"א ור"א. והתוספתא ר"ח שנאה. דקדים טובא ואינה אלא פירוש המשנה. דרבי לא שנה ר"ח מנ"ל. וכיון דסתמא תניין. לא מסתבר לאוקמה בלאחר גזרה. דאכתי לא חיילא ודוק. וגם קושיא שנייה אכתי לא מיתרצא.

9איברא יכילנא לשנויי דלא תקשי לן מידי (אלא שיקשה למ"ש התו' כאן. על הדרך שפירשנו דבריהם למעלה) ואמינא דמתריצנא שפיר למתניתין וברייתא דלא ליקשו אהדדי כלל. דהכי הוא תריצתא דמילתא לעולם הכותי עושה מדור אפילו קודם גזרה והכא במאי עסקינן בכולהו מתנייתי דמיתניין סתמא. בכותי ע"ה איירי. דחשיד ולא איכפל תנא דמתני' לאשמועינן דווקא בכותי חבר כדאיתא פרק בנות כותים. וה"ה לכולהו מתניתין דעסקי בכותי. סתמא ע"ה הוא. וגרע מניה. דחשיד אזנות כמו עכו"ם. אפילו קודם גזרה. משו"ה עושה מדור כעכו"ם. והא דשנינן בפ' בנות כותים דפנוי אינו מטמא משום בועל נדה. היינו טעמיה. משום דאיכא ספקות טובא (ר"ל. ספק בעל בקרוב. וספק השלימתו לירוק. כדאיתא התם) דמשו"ה טומאתן ספק אפילו בנשואין. ולא שרפינן עלייהו תו"ק בפנוי. ודאיכא תו ספקא אי בעיל כלל. ובודאי רוב פנויין אינן בועלי נדות עכ"פ משו"ה לא מחמרינן בספק ספקא דידהו. כיון דמסייעא לן רובא. מטהרינן להו לגמרי. ותולין נמי לא. כדאמרן. דכיון דטומאת הנשואין אינה אלא ספק. לא אחמור בפנויין. דרובן לא בועלין נינהו. אע"ג דחשידי. ותו דאיכא נמי קטנים דלא חזו לביאה. משום הכי קפרכינן שפיר אסתמיותא דמתניתין דבנות כותים. דהכותים משמע שכולן שוין. גדולים וקטנים מטמאין. ואהא שפיר קמתמה תלמודא. אטו כולהו בועלי נדות נינהו. האיכא קטנים. דודאי לאו בועלי נדות נינהו. וע"כ צריך לחלק. דדווקא בנשואין. ושמא לאו דווקא. אלא בראויין לינשא קאמר. ומתניתין דדם הנדה נמי אתיא שפיר. דה"ה נמי דאפילו בית כותים סתמא. ומדור דידהו דלאו בית הטומאות. ואין שם נשים מצויות. נמי מטמא. דחיישינן לקבורת נפלים. כמו במדור עכו"ם. כדפרישנא דכותי עושה מדור אע"פ שאין עמו אשה.

10והא דנקט בית הטומאות דווקא. היינו משום דלא בעינן הכא ארבעים יום. כמו במדור. דלא סגי דלא צריך לשהות שם ארבעים יום דווקא. כדי יצירת ולד. ואי לא. אינו עושה מדור.

11ואמינא בה טעמא אמאי במדור ארבעים יום. והכא לא. דמדור פירושו שהיה המקום והבית מתחלה מוחזק בשל ישראל. ולא ידענו שהיה דר שם גוי מקודם. כדאיתא התם באהלות. דאין שייך מדור העכו"ם אלא בא"י. ומשו"ה קרייה מדור. שאינו אלא מדור לפי שעה ודירת עראי. שראינו הגוי דר בו עכשיו. וכיון שהיה המקום מוחזק בטהרה (דעילה מצאו וטיהרו א"י. כבפ"ק דכתובות) ואנו באין להוציאו מחזקתו ע"י ספק. צריך שיהא מקום לחול הספק. וכל שלא שהה שם ארבעים יום. ומתחלה לא ידענו שהיה שם גוי דר בתוכו (דאל"כ מה מועיל. אם זה שדר בו עתה לא שהה בתוכו מ' יום. ולפניו היה גוים דרים בו. שהרי לא יצאנו בזה מידי ספק. מחמת הדיורין הקודמים. אלא הברור כמו שפירשנו. שלא נסתפקנו. אלא בזה שדר בו עתה לפנינו) ולכן כל שלא שהה בו כנזכר. שאין שייכות לספק בו בקבורת נפל. לא שייך לטמוייה. משא"כ בבתי הכותים ובעריהן. דעסקינן בהו הכא בפרקין דדם הנדה. לא שייך למימר דאין בית הטומאות שלהן טמא. אלא אם שהו שם מ' יום. דאפילו לא שהו שם מ' יום הדיורין של עכשיו. מקמי הכי מאן נטרינהו. הא איכא למיחש לקמאי ולקמאי דקמייהו. דקברו שם נפליהן. משו"ה בית הטומאות שלהן בדוכתייהו היכי דקביעי. חיישינן להו ומטמינן להו לעולם בודאי. ולא בעי מ' יום כמו במדור. והשתא דקאי בבית הטומאות. קפריש דיניה. דלא בעינן מ' יום. משום דלא שייך לפלוגי ביה מידי. ולא נחית השתא לפרושי דינא דמדור הכותי בלא אשה. אע"ג דודאי טמא נמי. אלא משום דמיבעי ליה לפלוגי. בין שהה מ' יום ובציר מהכי. שבקיה ושייריה עד דמטי לאהלות. דקמפרש להו להני מילי. והכי מסתברא דהוא ברירו דמילתא ולית בה ספקא. ונתיישב הכל על בוריו.

12אבל יצא לנו מזה קצת תמיהה למ"ש התוספות בדבור הנזכר ע"פ פירושנו. דמשו"ה מייתו ההוא דפרק בנות כותים. ללמוד משם דלא פלוג רבנן בגזרתייהו. ולא גזרו בפנוי אטו נשוי. ולא חשדינן להו בעבריינים מסתמא. דלפום מאי דכתיבנא ואוכחנא. ודאי חשודין הן. ומ"מ לא גזרו עליהן לענין טומאת בועל נדה. דאיכא ספיקי טובא. ומסייע נמי רובא. והא פרשינן יאות דמאי דפריך נמי תלמודא התם. אטו כולהו בועלי נדות נינהו. לאו למימרא דפנויין לא חשידי בזנות. אלא דליכא לטמויינהו מטעמא דאמרן. דודאי כולהו לאו בועלין נינהו. ודוק.

13א"כ הדרא קושיא לדוכתה. דלעולם אע"ג דלא גזרו לטמא הפנויים הכא בכהן כותי. מ"מ יש לגזור אטו שאינו כהן. או דילמא בכהן נמי לא סגי כל כמה דלא הוחזק. כיון שהוכחנו שסתמן חשודין עד שיוודע שהוחזקו בכשרות. וסרה קושית התו' מעיקרה. אלא דבלא"ה משנו שפיר.

14ויש לי לשאול עוד בהא דאוקימנן בכהן כותי. שהוא דבר מתמיה מאד. אטו בכותים כהנים מי הוו. והלא אין כהנים אלא מזרע אהרן. וכותים אפילו שיהיו גרי אמת. כהנים מנא להו. ואין סברא שיטעו בכך (לעשות כהן מהם ובהם. כל החפץ ימלא את ידו) במידי דכתיבא להדיא. וצ"ל בכהנים שנטמעו ביניהם. כמ"ש בספר מלכים. שהביא עליהם מלך אשור אחד מהכהנים. אשר הגלה משם ויורם את משפט אלהי הארץ. ושמא מזרע אותו כהן נשארו ביניהם. ואחזו במעשה הכותים ברבות הימים. ואעפ"כ היו ידועים לבית אבותם למשפחותם. שהם כהנים מזרע אהרן. דאע"ג דלדידן ודאי לאו כהנים נינהו. אפילו לאכול בקדשי הגבול. וק"ל. אפ"ה א"ש דסמכינן עליה. אי אכיל תרומה שם. כיון דלדידהו הוי כהן גמור. והיא מילתא דכתיבא ואחזוק. ודוק.

15ועמ"ש בס"ד בשי"ע. עיין בגמרא פ"י יוחסין דפליגי בקרא דכתיב ויעשו להם מקצותם כהני במות. איכא מ"ד כהנים פסולים. ולמ"ד כשרים.

16מ"ש בתי"ט על הר"מ וק"ל למה לא יטמא באוהל כו' כבר ראית למעלה ששבוש הוא.