לחם שמים על משנה אהלות יב:ה

1קורות כו' שאין עליהן מעזיבה. ל"ד אלא בלי תקרה כלל. כך פירש"י. כתי"ט בשם מהר"ם וז"ל. משום דקבעי למתני סיפא כו' כולן טמאות כו' דאי יש עליהן מעזיבה ותקרה על כל שורות. תחתיהן טמא ותו לא. דתו"מ חוצצים.

2לא ירדתי לסוף דעת מהר"מ בזה. דמשמע רישא שאין עליהן מעזיבה. כדי נסבה. ור"ל דבין יש מעזיבה ותקרה או לא. הכל אחד ושוה. דכיון דבמכוונות איירי. וטומאה תחתיהן. לעולם תחתיהן טמא. מה לי אין מעזיבה או יש. אלא משום סיפא נקטה. דקתני העליונות כבין התחתונות טומאה תחת אחת. תחת כולן טמא. משו"ה קתני שאין עליהן. דאי יש. תחתיהן טמא. ותו לא. הא מילתא דתמיהא טובא. כלפי לייא. איברא אפכא הוא. אין עליהן מעזיבה מצרך צריכא. ולא סגי בלא"ה ברישא. דדווקא כי אין עליהן מעזיבה. שהקורות של שורות נפרדות זו מזו (אפילו כל שהוא. אין הטומאה עוברת מתחת זו לתחת זו. שאין לבוד בהלכות טומאה) טומאה תחתיהן. תחתיהן טמא. ותו לא (ר"ל לאפוקי קורות שבצדה של זו באותה שורה. וזה שוה בין בשורה עליונה בין בתחתונה. הכל אחת) אין טמא אלא זו שטומאה תחתיה. ואילו יש מעזיבה. לא אכפת לן היכן טומאה מונחת. שאפילו אינה אלא תחת קורה אחת. מביאה טומאה תחת כל השורה ההיא. וברישא כמו בסיפא.

3והשתא דאתינן להכי פירושא דמתניתין בהפך ממה שחשב מהר"ם. מן הקצה אל הקצה. דברישא ודאי צריכא. ובסיפא לא נצרכה. ולא נפקא לן מידי במעזיבה. דבלא מעזיבה נמי תחת כולן טמא. כיון דאמרינן גוד אחית ואסיק. לעולם הרי הן כמו שיש עליהן מעזיבה. ותחת כולן טמא. שהרי כאן תקרה שלמה. ותי"ט לא חלי ולא מרגיש. לא מחי לה אמוחא. וכתב דבין ברישא כו' נמי צריכא ומסיים וקל להבין. קמודי במקצת מיהו. ולא ידיעא טענתיה במאי. ומאי דעתיה. ובמאי קדחי לדמהר"ם בכדי. מי האיש ויבן את זאת. מאן דמתרגם לי מתניתין אליביה. מובילנא מאניה בתריה לבי מסותא.

4טומאה תחת אחת מהן מהעליונות כך פירש הר"ש. ולא קאימנא אדעתיה שפיר. דא"ה. היינו סיפא. בין התחתונה לעליונה ביניהם טמא. מאי בין רישא לסיפא. וצ"ל רישא מיירי באחת לבדה. שאין אחרת מכוונת כנגדה. והן מכוונות דקאמר. משום סיפא נקטה. דקבעי למימר בין התחתונה לעליונה. וברישא קמפרש דינה דאחת יחידית (שאין כולן זו ע"ג זו. אלא בשורה אחת משתי אלה. במקום שהן שתים זו למעלה מזו הן מכוונות. אך יש בשורה אחת איזה קורה. שאין אחרת כנגדה בשורה שנית) הדר מפרש דינא דמכוונות.