לחם שמים על משנה אהלות ז:א

1שונית עתי"ט בשם מהר"ם לפרשו מלשון שן סלע.

2זה הפירוש נכון ומקובל. ע"ל פ"ח מ"ב והשנינים. ומזה בלשון גמרא (בפרקא דחסידי) אהדרא ליה משוניתא. פירש"י שן סלע.

3אין לנפלים פתיחת הקבר לשון רע"ב סיומא דמילתא דרבי עקיבא היא והכי קאמר הא דאמרן משנפתח הקבר אין פנאי להלך. לא אמרינן אלא בנפל שעגל ראש כפיקה. כלומר שיש לו עגול ראש כפלך כו' אבל אם לא היה לנפל עיגול ראש כפיקה אלא קטן מזה. אע"פ שנפתח הקבר ויצא ראש הולד לחוץ יש פנאי. וחיישינן שמא יצא ראשו מן הבית הראשון ע"כ. העתקתיו כי כולו מקשה אחת. לא מצאתי בו קורת רוח ולא נחת. תחלה מ"ש שי"ל עיגול ראש. משמע דלא בכל נפל קאמר. אלא בנפל שי"ל ראש עגול דווקא כפיקה עגולה. לא כשאינה כפיקה. לפי"ז אין כל ראשי נפלים שוים בצורתם. אלא יש עגולים. (כדרך שאמר א"א להלל מ"מ ראשיהם של בבליים סגלגלים) ומשונים הם. אבל סתמא רחבים הם. ובאותם שהם כרוב הנולדים אר"י שנפתח הקבר כו'. א"ה אימא סיפא אין לנפלים פה"ק. סתם נפלים. רובא משמע. והרי זה אינו נפל. ותו מאי דמסיק. אבל קטן מפיקה אע"פ שנפתח הקבר כו' חיישינן שמא יצא ראשו בבית (כצ"ל) הראשון. זהו כדבר אשר אין לו שחר. וא"א לשמעו. שסותר משמעותו של לשון המשנה ברור מלל. שאין לנפלים פה"ק עד כו'. והוא מחה והפכו על פניו. דלפי פירושו עד כו' יש לו פה"ק דחייש ליציאת הראש פחות מפיקה. הילכך לא שמיע לי ולא ס"ל הך פירושא. אפילו אמרה יב"ן לא צייתנא ליה. ונ"ל פירוש מרווח במשנתנו. ולהפך מדרך הר"מ. ובחדא מחיתא מתיישבא נמי קושית הר"ש. מההיא דבהמה המקשה. ונדחק בחנם לדעתי. דאוקמה בשלא עיגל ראש. ולדידי לא צריכנא לה. ולא ידענא מ"ט ערבבו שני דברים נפרדים. איברא פירושא דמתניתין דלא כדסבר ר"מ. אפכא מסתברא. ותרי בבי אינון ודאי. רישא הב"ע במקשה לילד. היינו ולד גמור. שכלו לו חדשיו. ראשו ואיבריו שלמים. ומתוך שכבר גדול כל צרכו. לפיכך יש לו פתה"ק משנטלת בגפיה. כי מפני שהראש גס. והוא ולד שלם שנגמרה צורתו. ויש לו כח חזק. דוחק בכח ויוצא. על כן נפתח הקבר בודאי ויצא הראש לחוץ. ושוב אינה טומאה בלועה. ופתיחת הקבר. היא יציאת הולד חוץ לפרוזדור. שמשנעקר ומתחיל לצאת. אינה יכולה להלך עוד. לפי שהולד עומד בין ירכותיה. והא דקרי לה הכא פתה"ק. ובדוכתא אחריתא יצא ראשו חוץ לפרוזדור.

4היינו היכא דודאי הוציא ראשו. והכא בהתחלת יציאת הקבר איירי. דאכתי ספק הוא אם יצא ראשו מיד. כי למקשה לילד. יש משך זמן. עד שתגמר יציאת הראש כדינו. לכן כאן הראשון טמא בספק. דהכא בנטלת באגפיה. ודאי כבר התחיל לצאת. אלא שעדיין יש ספק אם הוציא ראשו שם. ולא סוף דבר ראש. אלא שתצא פדחתו בלבד. כדתנן בהמפלת דפדחת פוטרת. והויא לה יציאת ראש. אלא דהתם בבהמה המקשה. אע"ג דאיירי נמי בולד גמור. שכלו לו חדשיו (שקרויה מקשה לילד כנ"ל) לא בנטלת בגפים מיירי. אלא בהתחלת קשוי. משבאו לה חבלי לידה. שהחיה מושיטה ידה למעיה. לידע אם נעקר הולד. ועדיין לא יצא כלל. לפיכך האשה טהורה בכל אופן. בין עגל ראש. או לא. לפי שהחיה בדקתה והבחינה שהולד עדיין עומד כולו בפנים. אע"פ שכבר הרגישה האשה התחלת חבלים כיולדה. לכן האשה טהורה עד שיצא הולד. כלומר כדין יציאתו.

5ובבא דסיפא. מילתא אחריתא היא. דעד הכא בפה"ק דוולדות גמורים קמיירי. והשתא אשמעינן דינא דנפלים בפה"ק. דשאנו נפלים. דלא נגמרו. ואין ראשן יכול לדחוק בכח. לפתוח הקבר ולצאת. עד שיהא לפחות גדול כפיקה. אז יש לו דין פתיחת הקבר. נ"מ דאם התחיל קשויו בבית ראשון. ויצאה לבית שני. דינו כדין מקשה בולד שלם. שהראשון טמא בספק. שמא הוציא פדחתו. שמשעיגל ראש כפיקה. כבר הגיע לו כח וגסות ראש המספיק לפתוח הקבר. אבל פחות מזה אין כאן ספק. והראשון טהור. שאין לחוש לגמרי לפה"ק בראש קטן מפיקה. הרי זה פירוש ברור ומחוור. בלי ספק כפתור ופרח.

6לענין יציאת ראש פרוזדור ובית החיצון. עיין במגדל שלי. נחל ז' לבריכה עליונה.