לחם שמים על משנה עוקצים ב:ט

1קשות שנטעה בעציץ והגדילה ויצאה כו'. הוי יודע שפירושי ר"ש ור"מ בכאן. סותרים זה את זה מן הקצה אל הקצה. כי לדברי ר"ש הנטוע בעציץ. תלוש. והיוצא. מחובר הוי. ולדברי ר"מ אפכא הוא. הנטוע בתוכו. דינו כשאר מחובר. והיוצאה. הרי הוא כתלוש. ורע"ב תפס לו שטת הר"ש. ומאי טהורה דתנן. כשנטמאת ואח"כ נטעה. נטהרה ע"י כן. דכמחוברת חשיבא. וקאמר ר"ש. מה טיבה להטהר. אחר שכבר קבלה טומאה בתלוש. אלא מה שבתוך העציץ. נשאר בטומאתו. ומה שהוסיף ויצא. טהור. ומיירי כולה מתניתין. בעציץ שאינו נקוב. דאע"ג דהנטוע בו. כתלוש דמי אליבא דכ"ע. מ"מ מה שיצא חוץ. נחשב כמחובר. לפי שיונק מן הקרקע (כלומר בלי הפסק) כמדת רע"ב. ועלה קאי ר"ש. ואמר מה טיבה להטהר. ר"ל מאחר שמה שבתוך העציץ אינו מתטהר בו. דכתלוש חשיב לד"ה. א"כ נשאר בטומאתו כו'.

2והשתא קשיא ליה לתי"ט וז"ל. ותמיהא לי אמאי (כצ"ל. בלתי זה אין לשונו מובן. מ"ע בחלוק זה) דמאי (צ"ל) דנפק לא עדיף ממה שבתוך עציץ נקוב (הבין דבנקוב עסקינן).

3ולא היא. דלר"ש על כרחך אי אתה אומר כך. דהא נקוב לת"ק. מחובר חשיב לכל מילי. ומאי אריא דהגדילה ויצאה כו'. בלא"ה נמי טהורה. דשמעינן בכל דוכתא נקוב דינו כמחובר. וכדתנן נמי במתני' דבסמוך ס"פ. ומאי קאמר נמי ר"ש מה טיבה להטהר. אלא הטמא בטומאתו. ונהי דפליג את"ק. דנקוב כאינו נקוב ס"ל. איהו לת"ק אתי שפיר טיבו להטהר. ותו דלדידיה נמי מידע ידיע מה טיבה. דהא קמודה לענין הכשר זרעים. דרבתה תורה זריעות הרבה. א"כ ודאי כולו טהור. ואין כאן טמא כלל. לא ידענא מאי הוה קסבר תי"ט בפירוש ר"ש. דלא קטיל קני באגמא הוא. ולפי הבנת תי"ט. אין בו ציור הבנה) ושמעינן ליה לר"ש דמשוי נקוב ושאינו נקוב כו' (גם זה הלשון לא ידעתי מה רצה בו. הלא אף אם בשאר מילי משוי להו. הכא ודאי לא משוי להו. כדאיתא בהדיא. וכדמסיק איהו נמי. א"ה בכדי טרח מר. ומה זה ענין למה שיצא. דעסקינן בה השתא) וכן לפירוש הר"מ דמתני' בעציץ נקוב לא ס"ל לר"ש מטהר כלום (גם לשונו זה נעדרה הבנתו ממני).

4איברא אע"ג דבפירוש לא אתמר בדברי הר"מ. דבעציץ נקוב איירי. מכללא נשמע ודאי דהכי הוא. דכי אינו נקוב. לכ"ע לא מטהר מידי. אלא מיהא לישנא לא ס"ל לר"ש דמטהר כלום.

5לא ידענא מאי קאמר. הא בפירוש קאמר ר"ש הטהור יאכל. מכלל דאיכא טהור. והכי ס"ל לענין הכשר זרעים. כדקאמר תלמודא בהמצניע.

6סוף דבר לא ירדתי לסוף דעתו של התי"ט בכאן. כי הם חסרים מלח ותבלין.

7אמנם גם שני פירושי הגאונים ר"ש ור"מ כמו זר נחשבו. אם פיר"ש. הוא ודאי מילתא דתמיהא. דמפליג בשאינו נקוב ביוצא לחוץ דטהור אף לת"ק. מי שמע כזאת ומה טעם יש בו (ורע"ב לא הוסיף טעם לשבח. כי היוצא עדיין אינו יונק מן הקרקע. אלא מן האויר. לא מארעא קרבי ודאי. ומאי עדיפותיה ממה שבתוך העציץ. הלא מחוברים הם זה בזה (ובהא שפיר קמתמה עליה תי"ט. אע"פ שכמדומה ר"ש מדמי לה להא דתנן לקמן מלאהו עפר כו') והיכן מצינו אוכל מקצתו טהור. ומקצתו טמא.

8ופר"מ לא יכולתי להלום. כיון דע"כ בנקוב איירי כנ"ל. א"כ מנין למר. דלר"ש היוצא כתלוש דמי. מאין הרגלים. הילכך תרויהון לא הניין לי. ועוד תמה על עצמך אם אפשר לפרי אחד להיות מקצתו טמא. ומקצתו טהור. ואפילו חתך קצת ממנו. לפחות יהא החלק הטהור טמא טומאת מגע. כענין ששנינו פכ"ז דכלים. בשלשה על שלשה שנחלק. לפיכך דברי שניהם המלכים המפרשים לא יעמדו בכאן. אין להם ציור ודמיון.

9והטהור יאכל קודם שיבוא עליו מים. ומשו"ה לא קתני בטהרתו. סד"א שאינו מקבל הכשר וטומאה כלל. דכמחובר חשיב כל מה שבעציץ ע"י שהגדילה ויצאה (לפי דרך הר"ש בהיוצא חוץ) כולו בטל אגב קרקע והו"ל כנקוב. קמ"ל ר"ש כתלוש משוי ליה לגמרי. רק היוצא בלבד טהור הוא. דהיינו מה שהגדיל והוסיף. דפרחה מניה טומאה לדידיה. שלא היה בעולם כשירדה טומאה לאביו. איברא מכאן ולהבא מקבל טומאה כך נ"ל לפירוש רע"ב.

10אמנם בודאי פירושו דחוק כמש"ל. גם פירושו של הר"מ אינו מתקבל. דקשיא מ"ט יהא היוצא מעציץ נקוב חשוב כתלוש. אלא נ"ל עיקר ודאי בעציץ שאינו נקוב מיירי. כסתם עציץ בכ"מ. הכי משמע. עד שיפרש עציץ שאינו נקוב.

11טהורה דלת"ק. אע"ג דאינו נקוב כתלוש חשיב ליה. היינו לענין זרעים שנזרעו בתוכו בלבד. אבל לא לענין שתיל ונטע שנעקר מן המחובר בשרשיו. שעדיין אין שם אוכל עליו. ולא עקרו ממקומו. אלא כדי לטעת אותו במקום אחר. להרחיב לו מקום בפ"ע. כדי שיגדל ויצמח יפה.

12לפיכך אם הגדיל ויצא חוץ לעציץ. הרי הוא חשוב כמחובר עדיין. כאילו לא נעקר מעולם (וכמו שהדין לענין ערלה באילן שנעקר עם שרשיו. כן הדבר בכאן). אמנם ר"ש כתלוש משוי ליה. ואמר מה טיבו להטהר הא אינו נקוב אף לדידך תלוש הוי א"כ אין ענין טהרה לו (ול"ד לההיא דערלה שחזר ונטעו בקרקע) אלא הטמא ר"ל אם טמאה היתה הקישות. שנגעה בטומאה אחר הכשר מים קודם שחזר ונטעה. בטומאתו .

13והטהור כלומר. ואם עדיין לא נגעה בו טומאה. יאכל מהר. קודם שיבוא עליו מים. ותגע בו טומאה. כך נ"ל פירוש משנה זו מכוון ומיושר.