לחם שמים על משנה פאה ב:ב

1אמת המים שאינה יכולה להקצר כא'. פירש הרע"ב שהעומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן וכך הם דברי הר"ש הראשונים. והתי"ט תמה ע"ז ורצה להגיה בלשון הר"ש ע"פ התוספתא והירושלמי:

2ולענ"ד נראה ליישב לשון הר"ש בלי הגהה דפשטא דמתניתין דתנן סתמא אם אינה יכולה להקצר כא'. משמע ליה מעיקרא דבכל ענין צריך שתהא אינה יכולה להקצר ואפי' באמצע לא. מדלא מפליג בהדיא בין נקצרת באמצע או לא כבתוספתא. אלא ודאי מתני' בכל גוונא איירי. ולא אייתי הר"ש התוס' מעיקרא. אלא למשמע מנה דר"י ורבנן פליגי. ושמא נתכוין בזה לירד לפסק הלכה כדברי מי. דלהכי איכפל לפרושי מתחלה דר"י פליג את"ק דשלולית. דלת"ק בכל ענין מפסקת. ולר"י בכל ענין אינה מפסקת. אלא באינה יכולה ליקצר כלל כדמשמע לישנא דמתני' כדכתיבנא. ועל זה כתב כדמשמע בתוספת' ר"ל דפליגי ר"י ות"ק הכין משמע ודאי מהתוס'. ולא דקדק עדיין מן התוספת' איכות מחלקותם. דאכתי הוה נקיט בפשטא דמתני' דידן שהיא מחלוקת רחוקה. ולא אשכח תנא דפליג עליה אלא דשלולית. ולפ"ז לא הוה קיי"ל כר"י דיחידאה הוא. ולבסוף דייק מהתוס' דליכא למימר דת"ק דשלולית פליג אר"י. כיון דחזינן התם דשלולי' ואמת המים תרי מילי נינהו:

3והשתא פירש התוספתא לפי משמעה דלא פליגי ת"ק דידן ור"י אלא במחלוקת קרובה. דגם לר"י לא בעינן דאינה יכולה להקצר אף באמצע. אלא באינה יכולה ליקצר מצד א' לשני סגי. אפילו עומד באמצע וקוצר מפסקת. והשתא דאתינן להכי איכא למיפסק הילכתא כוותיה דר"י כיון דלא משכחינן מאן דפלג עליה במתני'. אע"ג דאיכא מחלוקת בברייתא לא משגחינן ביה. דסתם במתני' ומחלוקת בברייתא הילכתא כסתמא דמתני' דרבי לא שנאה ר"ח מנא ליה וגם בפירוש שאינה יכולה תפסינן כדמשמע ממתני' דבכל גוונא בעינן שאינה יכולה ליקצר והילכתא הכין:

4ונתקיים בידינו פסקו של הרע"ב ע"פ פירושו של הר"ש דלא תקשי עליה מה שהקשה בתי"ט בפסק זה. אלא שבאמת הרע"ב לא ירד לסוף דעת הר"ש בזה וקסבר דסלקא ליה מתני' בפלוגתא. ואפ"ה פסק כוותיה דר"י. ובהא שפיר קמתמה עליה בתי"ט. אבל הר"ש יצא זכאי בדינו לפום מאי דאמרן:

5וכן צ"ל אליבא דבכ"מ [הל' מתנות עניים פ"ג ה"ב] בטעם שנתן לפסק הרמב"ם כר"י משום שהוא מפרש דד"ה היא. ותמה על עצמך שהרי מן התו' למדנו שבוודאי אינם ד"ה. אלא מאי אית לך למימר כטעמא דילן דמחלוקת בברייתא לא מרע לסתמא דמתני'. היינו דקאמר בכ"מ דד"ה היא:

6ועדיין צ"ע פירושו של הר"ש בתוס' דקאמר לת"ק מפסיק אע"פ שעומד בצד א' וקוצר מצד הב'. כי לא הבנתי זה דהא ת"ק נמי נקט אמת המים שאינה יכולה להקצר. וא"כ מהו זה שאינה יכולה ליקצר דת"ק. והכי הול"ל ואמת המים אע"פ שיכולה להקצר מפסקת. כיון דלדידיה בכל אופן מפסקת וזה ודאי צע"ג ואולי יש כאן ט"ס. וכצ"ל הגירסא בתוספ' ואמת המים שיכולה ליקצר כא'. והפלא איך לא העיר בתי"ט ולא חלי ולא מרגיש גברא דמריה סייעיה:

7גם פירושו של התי"ט בירו' מגומגם מאד בלשונו וצריך תיקון ע"פ דרכו אף שהיא דרך בכ"מ. מ"מ בתי"ט עיוות עלינו הלשון קצת באמרו וה"פ דס"ד דבני ישיבה דר"י ס"ל בעומד מצד א' ואינו קוצר בצד ב'. ומ"מ אם היה עומד באמצע כו' אינו מפסיק. דכסבור היה בלשון הירו' שאומר אבל אם היה עומד באמצע וקוצר וכו'. שמלת אבל לחלוק בין הנושאים הוא בא. דה"ק ס"ד דבנ"י דר"י ס"ל בעומד מצד א' וכו' דווקא הוא דמפסיק. אבל אם הי' באופן שעומד באמצע וקוצר אינו מפסיק:

8ואין זה נכון ולא מסוגיא דתלמודא. ופשוט דהיא היא. ר"ל דאע"ג דאם עומד בצד זה אינו יכול לקצור מצד זה. עדיין אפשר שיוכל לקצור באמצע. וכך צריך לקשור לשון הירו' ע"פ דרכם ז"ל הנז'. דהוו בעו מימר בני הישיבה במה דאמר ר"י במתני' סתמא דאינה יכולה ליקצר היינו בכל גוונא לא תהא נקצרת וכדפרישית לעיל. וימשך מזה שהיו סבורי' בעומד מצד א' ואינו יכול. אבל אם היה עומד באמצע יכול היה. כל זה הוא מאמר א' נקשר. שבאופן זה אינו מפסיק אליבא דר"י כיון דאיכא חדא לגריעותא דבאמצע מיהת נקצר אע"פ שאם עומד בצד א' אינו נקצר בצד הב'. דהוה ס"ל בדר"י דתרתי בעי ולא חדא לגריעותא. ואשכח ברייתא דפליג. ומעתה אין להקשות מן הירו' הזה מאחר שדבריו מבוארים כפי' הר"ש וכמו שקיימנוהו מסברא:

9ומ"ש התי"ט שהוא הס"ד בירו'. והי"ל לפרש כמסקנא. לפי דעתי אין זו מסקנת הירו' שאינו אלא כמ"ש למעלה שהיא דעת יחידית בברייתא ואין חוששין לה. וגם הירו' הזה לא בא אלא להודיעך שיש חולק בהבנת דברי ר"י ושכן נמצא בברייתא. דאי איכא תנא דתני לה לא תחוש ליה. וזה סיוע למה שאמרנו בפשיטות דסתמא דמתני' לא משמע הכי ולא דחינן לה מקמי ברייתא דאתיא כיחידאה אליבא דר"י ודוק. ועוד שאין לפסוק הלכה מפי תלמו' הירושלמי במקום שלשונו מפוקפק כמו זה:

10משנה לחם בלח"ש אחר תיבת ליה. נ"ב (כדאמרינן פ"ג דבכורות (כג"ב) קמ"ל דברייתא לאו פלוגתא היא) וגם כו'.