לחם שמים על משנה פסחים א:ג

1כדי שלא יהא צריך בדיקה אחריו. עבתי"ט. אי נמי אם יחסר לחמו:

2משנה לחם בתוך המועד ע"פ רע"ב. ובתי"ט שחשב לעשות סעד לפירש"י. הנה רצה הרב לבאר הסתום בסתום. דערבך ערבא צריך. מאן יימר דפירושו שם משעה הששית (אע"ג דכך פירש"י התם. איהו לשטתיה דהכא אזיל). דילמא לא איירי אלא במועד ממש. משעתא דקאי עלה בכרת. כי משהי ליה. ודיקא נמי. מדפסיק ואמר. ושרפו. פטור. דמשמע אליבא דכ"ע. ומי לא איכא ר"ש. דס"ל לפני זמנו בלא כלום. ולהר"זה מותר אפילו באכילה עד הלילה. לדבריו של ר"ש. אי הכי בבבא קמייתא נמי אתאן לפלוגתא. ותו בר מן כל דין. לא מיבעיא דליכא לסיוע לפירש"י מהתם. ואדרבה תהוי תיובתא כלפי סנאיה דמר. דהא מיהא מודה הרב דבמועד דהתם. כייל ודאי לימי הי"ט עצמו. כדכתב בהדיא. א"כ הכא נמי דכוותה. פרושו דמועד. עצומו של י"ט הוא. כמו בכל מקום. ודדייק הרב מדנסיב לישנא דלאחר הפסח. ולא לאחר המועד. לא דיוקא הוא לגמרי. ולידוק מרישא אפכא. דנקט רבה במילתיה לפני הפסח. ולא לפני המועד. ש"מ דע"כ לפני המועד. לא הוה משמע לפני מועד הבעור. אלא לפני מועד הי"ט. והכי הוא ודאי. דמשו"ה לא סגי דלא נסיב ברישא דמילתיה. הפסח. דמשמע נמי לפני הקרבת קרבן פסח. מקמי דמתסר לגמרי. ואיידי דנקט מעיקרא לפני הפסח. נקט נמי לבתר הכי אחר הפסח. ולעולם במועד. סתמו כפירושו בכל דוכתא. וכ"ש לשון דתוך המועד כדתנן הכא. דודאי משמע כפירוש התוספות. ומסייע נמי. דקתני במילתייהו ולא בדק. בי"ד סתמא. וק"ל. וכן עקר בלי ספק.

3משנה לחם יניחנו בצינעא עמ"ש בס"ד במו"ק סתל"ד.

4משנה לחם בלח"ש לחמו. נ"ב. ונ"ל דאיכא בינייהו. לרבא דחייש לשמא תטול בפנינו. אפילו אינו אלא כזית. כה"ג צריך בדיקה אחריו. דאכזית עובר. וצריך בעור. כדלקמן פ"ג מ"ב. אבל לרב מרי דחייש לספק. הני מילי דצריך בדיקה. בכביצה. אבל בכזית לא עדיף מהא דשילהי פ"ג. דאין מטריחין אותו לחזור לביתו ולבדוק. אלא על כביצה. ובציר מהכי בבטול בעלמא סגי ליה. אע"ג דודאי חמץ הוא. כ"ש כאן שמבטלו בלבו. ודיו.