לחם שמים על משנה פסחים ב:ח

1לתוך חרוסת. כתב הרע"ב חרוסת דבר שיש בו חומץ ומים וכך פירשו הרא"ש והר"ן ז"ל. והנה מה שאמרו שהוא דבר שיש בו חומץ. הכי מוכח בגמ' בהדיא כמ"ש בסמוך:

2אמנם מ"ש עם מים. נ"ל שהיא כשגגה שיוצא מלפני השליטים ז"ל. ותמה על עצמך איך אפשר לומר כן דהא איתא עלה בגמ' א"ר כהנא מחלוקת בחרדל כו' ואמר ר"א כוותיה דר"כ מסתברא מדאמר שמואל אין הלכה כר"י דאמר חומץ צומתן. מאי לאו צמותי הוא דלא. הא חמועי מחמע. לא דילמא לא צמית ולא מחמע. ש"מ דחרוסת דמתני' היינו חומץ ממש מדמדמי להו להדדי. ואף את"ל שהוא מי פירות. על כרחך צ"ל דמי פירות נמי דינן כחומץ:

3והשתא אי ס"ד דבאית ביה מיא איירי הכא. למאי איצטריך ר"א למידק מדשמואל. ואליבא דר"י נשמע לרבנן דחומץ מחמע. אטו מי איכא מאן דאמר חומץ עם מים לא מחמע. והא בהדיא אמרינן לעיל (בדף מ') כי קאמר ר"י חומץ בעיניה. אבל ע"י תערובת לא. הרי דאפי' ר"י לא ס"ל דחומץ צמית אלא בעיניה דווקא. והכא אי דאית ביה מים. הא ודאי לר"י נמי מחמע. וכ"ש לרבנן. הא מילתא דתמיהא טובא. ופשיטא דלא סלקא שמעתא כהוגן. דמאי דחי תלמודא לא דילמא (אליבא דרבנן) לא צמית ולא מחמע. והא ודאי ליתא. אלא אפי' לר"י חמועי נמי מחמע. כדמוכח בההיא סוגיא דלעיל. דאל"ה אכתי לוקמה לההיא דמלילה כר"י וק"ל:

4ומעתה ברור מאד דליתא להך פירושא. דפירשו למשנתינו בחרוסת שיש בו מים:

5ואין לומר דלעולם איירי עם מים. והא דס"ל אפי' לר"י לעיל דחומץ ע"י תערובת מחמיץ. היינו אחר שישהה שיעור חימוץ ובלי שימור דווקא. ומ"מ אינו מחמיץ מיד. אבל לרבנן אפשר לומר דמיד נמי מחמיץ. והכא אמאי דקאמר ר"כ ישרף מיד. קאי ר"א לסיועיה מדפסק שמואל הילכתא כרבנן דפליגי עליה דר"י. ודילמא סבירא להו ע"י תערובת מיד מחמיץ. ואי אפשר לשומרו מחימוץ וע"כ ישרף מיד כר"כ:

6והכי נמי מסתברא דאי חומץ בעיניה מחמיץ מיד לרבנן. כל שכן ע"י תערובת. ואף אם חומץ מיד אינו מחמיץ. אפ"ה ס"ל דע"י תערובת מחמיץ מיד ובהדרגה קאמר. והשתא ה"ק ר"א מדאמר שמואל אין הלכה כר"י אלא כרבנן. דאינו צומת אפי' חומץ בעין. הא חמועי מחמע. כ"ש ע"י תערובת מים נמי. דפשיטא דמחמיץ מיד. וישרף לד"ה כרב כהנא. וקדחי לה דילמא לא חמועי מחמע מיד. אע"ג דבודאי מחמע לאחר זמן אליבא דכ"ע כדאמרן. מ"מ בהא מודו רבנן לר"י. דאינו מחמיץ אפי' ע"י תערובת. אלא בלי שימור כי התם דנותנו בקדרה אבל במקום שימור ובבציר משיעור חימוץ מותר. משו"ה ניחא לפרושי מתני'. דרבנן שרו בחרוסת נמי לאוכלו מיד:

7וכך עלה בדעתי ללמד זכות על גדולי עולם. לקיים מ"ש חרוסת דמשנתינו עם מים. ועם שיהא בו דוחק הייתי סובלו. אם היה לו מקום בשטת סוגייתנו. דבודאי פי' של טעות הוא לפי הסוגיא. דהא דשמואל אר"י קיימא דפסק דלא כוותיה במאי דס"ל חומץ בעין צומת. ומנה דייק ר"א מדלא צמית מכלל דכשאר משקין דמי דמחמיץ גם כן. דאע"ג דמהא איכא למשמע דכ"ש ע"י תערובת דמחמיץ. מ"מ כי מהדר תלמודא לא דילמא לא צמית ולא מחמע. אדיוקיה דר"א הדר ואחומץ בעיניה נמי קאי:

8והשתא אי איתא דפירושו דלא מחמע האידנא אלא לאחר זמן. א"כ ממילא נסתרה שטת התוספ' והרא"ש במה שאמרו דמי פירות בלי תערובת אין מחמיצין לגמרי. דהא על כרחך צ"ל דמחמיצין לאחר זמן כפירש"י. וא"כ מה הועילו לפרש משנתינו בחרוסת עם מים דווקא הא מוכח בהדיא. דחרוסת לחודיה נמי מחמע לאחר זמן. וע"כ מי פירות עם מים או בלי מים הכל שוה:

9וא"כ על כרחנו צ"ל א' משתים אם שהעיקר כפירש"י דמי פירות לעולם חמץ נוקשה עושין אפי' בלי תערובות מים. ודקאמר אין מחמיצין ר"ל חמץ גמור. אי נמי אפילו חמץ נוקשה לא הוה. בפחות משיעור חימוץ דווקא. או דילמא תנאי היא ותנא דידן מיהת ס"ל דמי פירות לבדן נמי מחמיצין. וחמץ נוקש' מיהא הוי היכא דשהה. ודיקא נמי דקתני יאכל מיד. שמע מנה דע"כ חמועי מחמע לאחר זמן. אלא דסבר דאינו בא מיד לידי חימוץ כדפרישנא. והשתא לא שנא יש בו מים או לא. הכל אחד ודינו שוה. או צ"ל דחרוסת לאו היינו מי פירות. ודינו חלוק. וא"כ מ"מ קשה מי הכריחם לפרשו בתערובת מים. והא ברירנא בס"ד דליתא ודוק היטב:

10ואמנם לדעתי (אף לשטת התו' בענין מי פירות שא"מ) א"צ לפירוש הנז' דבתערובת מים איירי. אלא במי פירות וחומץ בעיניה גרידי. דלמסקנא דתלמודא חמועי לא מחמע. לגמרי משמע דלעולם אינן מחמיצין כלל. וסמי מנה מיד דל"ג אלא ואם נתן יאכל ותו לא. ואינהו ז"ל הכי גרסי יאכל מיד. משו"ה קשיא להו ואצטריכו לאוקמה עם מים דווקא. אבל לפי הנראה מהסוגיא ל"ג ליה כדאמרן. והכי אשכחן לעיל (דל"ו) בגמ'. דאי' בברייתא מיד דסירכי' דלישנא נקטיה ופירש"י התם דל"ג ליה. ועכשיו זכינו לדין שנתקיימה שיטת התו' בידינו לענין מי פירות לבדן שאין מחמיצין כל עיקר. ונסתייעה סברת' גם מסוגיא דהכא. והא דתנן הכא לכתחל' לא. היינו משום דעולא דס"ל סחור סחור לכרמא לא תקרב:

11אין מבשלין את הפסח לא במשקין ולא במי פירות. תימה למה שנאו בכאן תו':

12ולפום מאי דכתיבנא לעיל חד פירושא דמתני' אתיא כשיטת רש"י במ"פ דודאי מחמיצי' עכ"פ בששהו שיעור חימוץ. אע"ג דאינו אלא נוקשה. ניחא טפי הא דגרסינהו להני בבי בהדדי. דמישך שייכן להדדי וחד טעמא אית בהו. דכיון דקמ"ל דאין נותנין קמח לתוך חרוסת. דמשאר משקין ומ"פ הוא. ואפ"ה מחמיצין כמים. הרי כאן שנה רבי ששאר משקין שוין למים. לפיכך סמך לו עוד ענין אחר שמצינו בפסח ששוין שאר משקין למים. ואשמעינן נמי הך דאין מבשלין את הפסח במשקין דלא תימה במים דווקא. אלא בשני דברים הללו עשה בהן שאר משקין כמים והרי זה כפתור ופרח:

13ומזה ג"כ לבי אומר לי שהאמת הוא כמו שפי' לעיל במשנתינו דסברה כדעת רש"י. כי בזה הכל מיושב בריוח דבר דבור על אופניו. כתפוחי זהב במשכיות כסף. רק מפני שכבר הראינו פנים גם לדעת התו'. ולכבוד המפרשים ז"ל נטריח עצמנו עוד ליתן מקום לסמיכות זה בד"א.

14ונ"ל דאיידי דאיירי ועסיק בטיבול מסיק למילי טיבול. והחרוסת לטבל הוא עשוי. וקמ"ל דאין לעשות חרוסת בקמח. אע"ג דקבעי ליה לטיבול דמצוה. שהרי מטבילין בו הפסח כדתני סיפא. ועוד יש להוסיף בזה דברים דמשמ' קצת דמתני' דהכא בי"ט עסקינן. והכי מוכח נמי קצת מסידורא דמתני' ואין להאריך. והשתא איכ' למידק מאי איריא משום חימוץ. בלא"ה נמי אסור לערב קמח בחומץ ובחרדל אפי' בי"ט דעלמא. אם לא מעט דרך שינוי עיין בא"ח (סי' שכ"א). א"כ הכא מאי איריא משום חמץ. להכי קתני נמי אין מבשלין בסמוך לו. משום סיפא דבעי למימר אבל סכין ומטבילין. משו"ה אי לאו משום חימוץ הוי שרי. משום דמצוה הוא לטבל בו הפסח. שנאכל בטיבול דרך גדולה כמתנ' כהונה. ושמא במקום מצוה לא גזרו. ואי לאו משום דמחמיץ. דילמא בי"ט דפסח הוה שרי טפי. ואפי' טובא משום דצריך הרבה לטבולו של הפסח. היינו טעמא דאסמכינהו. וממילא שמעינן נמי באגב דחרוסת מצוה ושייך נמי לפסח. מ"מ ראשון נ"ל עיקר:

15אבל סכין. לפירושא קמא דכתב הרע"ב דמיירי לאחר צלייתו. א"כ צ"ל דאין מבשלין דרישא היינו לשון צלי. כדכתיב בד"ה ויבשלו את הפסח דקרי לצלי מבושל. ותנא נמי ה"ק אין צולין את הפסח במשקין. וכ"ש בישול ממש. ולאידך פירושא אין מבשלין כמשמעו. וקמ"ל דשאר המשקין כמים. ודווקא בבישול גמור. אבל בצלי צ"ל לפ"ז דיש חילוק בין שאר משקין למום. דודאי אע"ג דשרי לסוכו לצלי בשאר משקין. מ"מ במים ודאי אסור. כדמוכח ריש פכ"צ דאפילו בצלי שפוד נמי שייך איסור דבישול במים וק"ל:

16משנה לחם בלח"ש במשקין (ונקט לישנא דבשול. למימרא דכה"ג נמי בכלל איסור בשול במים הוא).