לחם שמים על משנה פסחים ג:ב

1משנה לחם אם יש כזית במ"א חייב לבער דאכזית עובר בב"י וב"י. דמקשינן שאור דראיה לשאור דאכילה ולא שנא שאור. לא שנא חמץ. כב"ה דריש ביצה.

2משנה לחם בצק החרש תמיהא לי טובא. מאי שיאטיה הכא. והו"ל למתנייה לקמן. בתר דתני תפח תלטוש בצונן. דאיירי בשעור חימוץ. וכדתנן נמי דין שיאור וסידוק. התם שייך נמי הך דינא. ולמאי אפסקיה לסדורא. וי"ל קצת. דמישך שייך לבבא קמייתא דהיינו בצק שבסדקי עריבה. דכי רוצה בקיומו. הרי הוא כעריבה. והא ודאי בעי שיעורא זוטא מיהא כמה ישהא בעריבה לכשירצה בקיומו ויתבטל. דלא מסתבר דבמחשבה גרידא סגי ליה. לבטוליה מיד גבי עריבה. אלא צריך שתהא מחשבתו נכרת. מתוך ההנחה בתוכו זמן מה. כדאשכחן גבי כופת שאור שיחדה לישיבה. ועריבת העבדנין. דצריכי מעשה נמי למ"ד. ותנן נמי התם גבי עיבוד וכולן שהלך בהן כדי עבודה. דהוא שיעורא רבה. להעלותן מידי טומאתן וקמ"ל הכא בשיעור מיל סגי ליה. לאחותי טומאה לעריבה. דבכל דהו סגי להוריד טומאה. אע"ג דבמחשבה לחוד לא סגי כבעלמא. משום דסתמיה לא להכי קאי ודוק. משו"ה אסמכינהו להנך בבי להדדי. דשיעור חימוץ ושיעור בטולו מתורת חמץ. שוין. וזמן אחד להם. בין בפסח לענין ביעור. בין בשאר ימות השנה. לענין טומאה. והבן זה. ולא יהא רחוק בעיניך.

3משנה לחם אם יש כיוצא בו שהחמיץ עיין תי"ט במ"ב מ"ש בדעת הר"מ ז"ל. שמחשב י"ב שעות ליום מהנץ החמה עד שקיעתה בלבד. וזה נראה אמת נכון במה שירצהו הר"מ. כל שלא נדע ד"א יותר טוב ממנו. אבל מ"מ יש בו דוחק נגלה. שא"כ יצטרך לומר שהי"ב שעות של יום. קטנות מהי"ב של לילה. בימים ולילות שוין. כי זה דבר מוחש. שאם תחלק הכ"ד שעות של יום ולילה לחצאין שוין. י"ב ליום. וי"ב ללילה. בהכרח להתחיל שעות היום מע"ה עד צ"ה. כי בזולת זה ודאי לא ישתוה היום עם הלילה. והוא כמו דבר מבואר לרואי השמש. אמנם אחר העיון והחקירה ימצא באמת שהיום גדול מהלילה בתקופת ניסן ותשרי אם נחשוב יום מע"ה עד צ"ה. לכן דעת ר"מ נכונה.