לחם שמים על משנה סנהדרין ח:ב

1טרטימר נ"ל שהוא מלשון טורטני. ובפא"צ טרטא. הוא משקל רשום. ובהאריך המלה. תורה על קטנותו ומקצתו. או מחציתו. כנודע לרוב בלה"ק. על דרך אישון. ירקרק או אדמדם. ובלשון משנה בצל בצלצול. שום שומנית. גת גגית. בד בודידה ודומיהם.

2חצי לוג יין האיטלקי לכאורה היה נראה לי לפרשו מלשון טיליא חריפא דמצרי זיקי בפא"מ. וכן בפמש"א טיליא חריפא. שם יין משובח מאד. כי היה קשה בעיני לפרשו על שם מדינת איטליא. כמו שהוא פירושו במקום אחר. לפי שאין יין של ארץ איטליא (עם היותו משובח ודאי. אינו) משובח משל א"י. גם אין סברא כלל שישערו חכמים בא"י. ביין שבמדינות רחוקות דווקא. ורחוק ודרך זר לגמרי. שיובא יין איטליא לא"י כלל וכלל. האם יחסרו יינות משובחים מאד בא"י. ושנינו קרותים והטולים אלפא ליין כו'. אכן אחרי הישוב בדעת. נ"ל יותר נכון לפרש. שאין שם איטלקי תואר ויחוס היין. אלא למדת הלוג. שמשתנה לפי המקומות. כמו המשקל. וכמו ששנינו בפי"ז דכלים ויש"א במדה דקה כו' באיטלקי. ושם כפונדיון האיטלקי ובריש שביעית של ס' מנה באיטלקי. שהוא שם תואר למנה. ובגמרא פ"ק דקידושין איסר איטלקי. כך הוא כאן תואר ללוג. וזה היה נראה ברור בעיני.

3עם היות לפום ריהטא דסוגיא ר"פ הדר. דבעי תלמודא למימר שאני יין האיטלקי דמשכר טפי. לא משמע הכי. היינו דס"ד לכאורה. ובמסקנא סלקא ליה שפיר בלא"ה. או דילמא אה"נ איטלקי דהכא מלשון טיליא דגמרא הנ"ל. או ע"ש מקום הטולים דמשנה הנ"ל. איך שיהא לא יתכן כאן עניין יין של ארץ איטליא.

4אכל טבל כו' נ"א ל"ג. ומילתא דפשיטא דל"ג. דהא אינו נעשה בסו"מ. עד שיאכל בשר וישתה יין. עכ"ל תי"ט. ולטעמיה תקשי ליה בבא קמייתא. אכל מעשר שני. ולסמייה נמי חס ליה למר. אלא פשיטא. איין קאי. דטביל. ושתיה בכלל אכילה. ותו דאיכא יין קרוש הבא משניר. שדומה לעגולי דבלה. ושייך ביה אכילה נמי (ועיין פרה פי"א) ועוד אפשר לומר דנסיב לישנא אכילה. לאשמועינן מילתא אגב אורחא. דאינו חייב אלא על כזית. כשיעור אכילה בכל מקום.

5אי נמי כביצה. למאן דאמר הכי בעלמא. ולא סגי ברוב רביעית ומלא לוגמיו. שעור שתיה דעלמא. דהכא בעינן שיעור שביעה דוקא. דזיל בתר טעמא. ודייק נמי לישנא דקרא. (והכי נמי ס"ל לר"י בתו'. שעור שתיה לענין ברכה אחרונה. דבעינן דומיא דאכילה) וכל זה נכון וברור בעזה"י. עכ"פ אין כאן ט"ס כל עיקר ולא שבוש. במ"כ שבושו ישוב בראשו. ולא ידעתי מאי שאטייהו דאותן מקומות דאייתי תי"ט הכא. והיכי אשתבוש ואכפל כולא עלמא. להכניס במשנה דבר ממקומות אחרים. מה שאין לו מקום כאן. לפי דבריו הלא זהו בלי ציור במציאות. כדבר שאין לו שחר. ולא נחשדו סופרי ישראל בכך. והמעיין המבין יבחר. באמת ראוי היה למחוק כל דבור זה של תי"ט להסירו מן הספר. לולי שיפה הוא להניחו. למען יקחו מוסר קלי עולם שבדורנו זה. הנבהלים להשיב. וילמדו ק"ו אם בארזים נפלה שלהבת החפזון הכוזב. עאכ"ו לנמהרי לב אשר לא ידעו במה יכשלו. שועלים קטנים מחבלים ומבלי עולם. אשר רבו כמו רבו כיום המתפרצים שלא כלו חרפיהם. ולא הגיעו לפלגות גדולים חקרי לב. לא ידעו ולא יבינו אפילו שיחה קלה של ת"ח. ודי בזה לקלי דעת. ולאוזן שומעת.