לחם שמים על משנה סנהדרין ח:ז

1אחר הזכר דאמר קרא ולנער כו' והכא ליכא למימר כו' דאפילו קטנה במשמע כו' דע"כ הכא לאו בקטנה איירי אלא בבת עונשין תו' מהעתק תי"ט. ולא הבינותי זה. אטו הרודף אחר קטנה מאורסה. לא מצילין אותה בנפשו. הלא הוא בר עונשין הוא מכל מקום. ואע"ג דבודאי בבת עונשין נמי משתעי קרא. דכתיב ולנערה ל"ת דבר.

2מיהו אימא דלהכי כתב רחמנא חסר ה"א. דקטנה נמי במשמע דהצלה. משום דפגים לה. ואיתא נמי במיתת ב"ד דאיהו גדול אע"ג דאיהי קטנה. אכתי זכר דלא פגים ליה מנלן. שמא התו' עצמן הרגישו בחולשת תרוצם. לכן כתבו עוד ד"א. ותי"ט לא חלי ולה מרגיש.

3יין ושנה לרשעים הנאה להם. לשון רע"ב כל זמן ששותין אינם חוטאים כו'.

4נפלאת היא זאת בעיני. הלא החכם צווח למי אוי למי אבוי למי מדינים וגו'. הרי שהם מחטאים רעים לה' ומריעים לבריות. והנביא מכריז הוי משכימי בבוקר הוי גבורים לשתות יין. מה כתוב אחריו מצדיקי רשע וגו'. והוא דבר ידוע מהרעות הנמשכות לסובאי יין לעצמן ולזולתן. ועיין אבות פ"ג מ"י. וצ"ל דה"פ דמתני' יין ושנה יחד. הנאה לרשעים ולעולם. ר"ל יין המביאם לידי שנה. אז טוב הוא להם שלא יחטאו ולא ירעו. משא"כ ביין לבדו או שנה לבדה. אין מזיקין גרועים מהם. להם ולעולם. כי השנה מחזקת כחם. ועל ידיה הם מתחזקים בהוצאת רשעתם אל הפועל. כמאמר הכתוב הוי פועלי און על משכבותם וגו'. באור הבוקר יעשוה. ואומר כל הלילה ישן אופיהם וגו'. אבל יין של שכרות המביא לידי שנה גורם עצלות ורפיון ידים.

5ואחר הנערה המאורסה וה"ה לכל חייבי כו' ודקתני נערה. נ"ל דרבותא היא. דאכתי לאו גדולה היא אע"פ שיצאה מכלל קטנות. לכלל גדלות לא באה. ולא נפיש פגמה כולי האי. כגדולה גמורה. שהגיעה לעונת צמל. כסתם כל העריות. אע"פ שבודאי על כולן חייבין עליהן. אף משנעשית בת שלש ויום אחד. מיהת בכולהו לא מפרש קרא נערה. אלא במאורסה. ובודאי דנערה זוטר פגמה. מדבוגרת וסתם גדולה גמורה. אע"ג דתלמודא עביד צריכותא דקרא איפכא. איתא להא. ואיתא להא. צ"ע ברמב"ן עה"ת. ועיין מטפחת.