לחם שמים על משנה שבת א:ב

1מפסיקין לק"ש ז"ל התי"ט הא דכתב הרע"ב דאתאן לד"ת כו' וכי היכי דמד"ת מפסיקין לק"ש משום דמדאורייתא היא כ"ש דמכל הני דלעיל מפסיקין ואפילו כי איכא שהות הואיל והתחיל באיסור עכ"ל:

2וזה קצת שלא בדיוק שהיאך יאמר דמהני דלעיל הכי נמי דמפסיקין הואיל והתחיל באיסור והא לעיל טפי משמע דמיירי בהתחילו בהיתר. ואע"ג דהר"ן הוכיח שאפי' התחילו באיסור (ובכלל זה אפי' שהגיע זמן המנחה כבר) אין מפסיקין לתפלה כשיש שהות. מ"מ לשון המשנה משמעו ודאי בהתחילו בהיתר:

3ומשום דקבעי למתני ברישא לא יכנס. דקמ"ל אפי' סמוך למנחה לא. מסיק נמי לדינא דהפסקה בהני. אף על גב דלאו דווקא הוא דבאמת ה"ה להתחילו באיסור. וא"כ מ"מ אין נכון לומר דמכל הני דלעיל מפסיקין הואיל והתחיל באיסור כאילו כך היא שנויה לעינ. והא איפכא הוא דמהא לא קמיירי בכל הני דלעי'. אלא מכללא דסוגיא דתלמוד' (בדוכת' אחרינא) אתמר. (וגם זה אינו מוכרח בסוגיא דהכא) והכי איבעי ליה למימר דמכל הני דלעיל מפסיקין כו' כשהתחיל באיסור. ועיין עוד לקמן מ"ש בזה:

4ואין מפסיקין לתפלה. כתב הרע"ב דאנו שאין תורתנו אומנותנו מפסיקין וא"ת וכי גרע ת"ת שלנו מאומנות דאמרינן בהו לעיל שאם התחילו אין מפסיקין וא"ל וכו' אלא תריץ כדכתב הר"ן בשם בעל המאור דאין מפסיקין דרישא בדאיכא שהות כו' עכ"ל התי"ט:

5ואיכא למידק אהאי פרושא לפום מאי דכתב הרב לעיל ג"כ בשם הר"ן דלק"ש מפסיקין אפילו כי איכא שהות. ורישא מוקים לה בהתחילו באיסור נמי אין מפסיקין לתפלה. א"כ מאי דוחקיה לשנויי הך דלעיל בדאיכא שהות והכא בליכא. לוקי אידי ואידי בדאיכא שהות. ורישא תיתי כפשטיה דמיירי בהתחיל בהיתר דהיינו סמוך למנחה כדאיתא. (ואי נמי הא נמי התחיל באיסור מיקרי מיירי בדאתחיל מקמי הכי). ואשמעינן דאע"ג דלא יתחיל אפ"ה אם התחיל לא יפסיק. והדר קמ"ל בסיפא רבותא דבק"ש כה"ג אפילו כבר התחיל ובהיתר. מ"מ יפסיק ואע"ג שיש שהות. והדר תני בבא יתירא. ואין מפסיקין לתפלה אפילו התחיל באיסור כשעדיין יש שהות. ואם כן למאי צריך לשנויא דת"ת ומנ"ל דחברים אין פוסקים לתפלה אפי' אין שהות:

6לכן יראה לי דהנך תירוצי לא שייכן להדדי וסוגיי נינהו ולא אהדדי אתמרו. אלא מאן דמתרץ לה הכא בחברים. לא ס"ל כההיא סוגיא דסוכה דלא מפלגא בין התחיל בהיתר להתחיל באיסור. אלא ודאי שני ליה ומוקי לרישא דמתני' כפשטה כדאמרן. דאין לך אלא כמו שאמרו דאם התחילו סמוך למנחה או קודם לכן בהיתר הוא דאין מפסיקין לתפלה. אבל התחילו באיסור אפילו לתפלה דרבנן מפסיקין. משו"ה קשיא ליה למאי תו תני ליה סיפא ואין מפסיקין. דלא סא"ד לפלוגי בין דאוריית' לדרבנן בעבר והתחיל באיסור וכ"ש אי מיירי נמי בדליכא שהות. ואף התרצן מודה לו בכך. ולא נצרכה אלא לחברים דמפסיקין לק"ש כשזמנה עוברת. ולתפלה אין מפסיקין אפילו כשזמנה עוברת. כיון דאינה אלא מדרבנן. אין חייבין בה ת"ח שתורתן אומנותן. הא מיהא שאר אינשי דמיחייבי בה כק"ש דמיא להו. וצריך להפסיק לה אם התחיל באיסור. אע"פ שיש שהות עדיין. שלא אמרו שלא להפסיק אלא בהתחילו בהיתר (והוכחת בעה"מ שכתב הר"ן בשמו דמוקי למתני' אפי' בדליכא שהות דאל"ה אטו אסור ללמוד לפני התפלה צ"ע. דאיכא למימר ודאי מכי מטא זמן תפלה אסור ללמוד דילמא מימשכא שמעתיה כדחיישינן בכל הני דמתני'. אלא זמן תורה לחוד: ועי"ל על שטתו של בעה"מ ואין להאריך):

7איברא ההיא סוגיא דסוכה [ד' ל"ח ע"א] דלא מפלגא בין התחיל בהיתר או באיסור. קשיא לכאורה מנ"ל דבחד מחיתא הוא. דילמא דווקא הוא כדאמרן ולק"מ. וצ"ל נמי דממשנה יתירא שמע לה. ומפרשא אין מפסיקין קמא לאו דווקא בהתחילו בהיתר. אלא ה"ה להתחילו באיסור דלא נקטיה אלא משום לא יכנס דרישא. והיינו משום דקשיא ליה נמי בבא דסיפא דלא אצטריך. דהא תני לה רישא אין מפסיקין. ולא מסיק אדעתיה לאוקמה בחברים. אלא משני בגוונא אחרינא דרישא מוירי בהתחיל בהיתר. ואשמעינן תו אפי' בהתחיל באיסור אין מפסיקין. אע"ג דלק"ש מפסיקין בהתחיל באיסור אע"פ שיש שהות. לתפלה לא כל שיש שהות עדיין. ולא צריך כלל לשינוייא דחברים כנלע"ד עיקר. ולפ"ז מ"ש הרבתי"ט ואין לתרץ יש ויש לתרץ כן באמת:

8משנה לחם שם סוף פיסקא בזה. והא דחברים מפסיקים לק"ש. נראה דאינו אלא לפסוק ראשון בלבד. כק"ש דרבי יהודה הנשיא. איברא הרא"ש פה"ק. לא משמע ליה הכי. וצ"ע מנליה דתקשי ליה. עב"י ס"פ.