לחם שמים על משנה שבת כד:ה

1מפירין נדרים. כתב הרע"ב דהפרת נדרים בין לצורך שבת בין שלא לצורך שרי. כיון שאינו יכול להפר אלא ביום שמעו. והכי איתא בגמרא:

2וצריך לעיין דהא קיי"ל נשאלין על ההיקם. א"כ הדר הו"ל כנדרים דעלמא שאינן ניתרין שלא לצורך השבת. ומי נימא מסייעא לדעת קצת פוסקים הסוברים דאינו יכול לישאל על ההיקם אלא ביום שמעו. ויש לדחות דנדרי אשה ובת ודאי שאנו מנדרים דעלמא. כיון דלאו בדידהי תליא מילתא אלא באב ובעל. מי יימר דמיחרטי בהו למחר וליומא אוחרא. ואי לא האידנא דילמא הדרי בהו. ותו לא מזדקקי להו. משו"ה מכל מקום הוי לצורך ודאי:

3מיהו הא קשיא לי אי איתא להא דפסק בש"ע (י"ד סרל"ד) דחכם מתיר אחר קיומו של בעל ואב. א"כ מאי שנא נדרי האשה והבת מכל שאר נדרים. (ובזה א"ל ג"כ שחששו שמא לא ירצו לילך לחכם להתירן. דמאי אכפת לן אי אינהי לא חיישי כדלא חיישינן בשאלת נדרים. ואע"ג דבאשה איכא למימר דחיישינן דמפקה דאומר אי איפשי באשה נדרנית נדרים שיש בהם עינוי נפש. מ"מ בבת מאי איכא למימר. וא"ה בכל אדם נמי נימא הכי ודוק) כיון דמ"מ אית להו התרה. ומכאן תשובה גם למה שחילק שם בהגה בין קיים להחריש. גם לא ידעתי מהו ההפרש. על כן נ"ל עיקר כדעת הסוברים דאין חכם יכול להתיר אחר הקיום. והכי משמע בגמ' פ' כירה (דמו"ב):

4לידע אם יש בגיגית פותח טפח. פי' הרע"ב שביל קטן היה כו' אלא שגיגית מונחת ע"ג. נראה שחסרה מלשונו מלת סדוקה כדי שיתכן פירושו בנמשך וכצ"ל גיגית סדוקה כמ"ש בגמרא ובכן יבוא המשך לשונו על נכון.

5וזה הסדק לפי שיטת הרע"ב פשוט שהוא היה על פני כל הגיגית מראשה לסופה. ומעתה אפי' היה בכל אחד משני צדי הסדק רוחב טפח. אין הטומאה באה מתחת זה לתחת זה. מאחר שהבתים חלוקים זה מזה. על כן לא ידעתי כוונת התי"ט במה שכתב וצ"ל שבשני צדי הסדק כו'. שזה ודאי אינו מהצורך לומר כן. ואם נתכוין לצדי הסדק לארכו. אין לשונו מכוון שא"כ כך הי"ל לומר וצ"ל שהיתה סדוקה כולה:

6ואמנם גם שיטת הרע"ב תמוהה בעיני מאד. שלפי' איני יודע מה ענין פותח טפח לכאן. שאפילו אין כאן פותח טפח. אין הטומאה עוברת את הסדק אפילו אינו אלא כל שהוא. דקיימא לן אין לבוד בהלכות טומאה. אלא כל ב' בתים החלוקים ונפרדים זה מזה אפי' משהו. אין טומאה יוצאה מזה לזה. ומשנה ערוכה היא בפי"א דטהרות [צ"ל בפ' י"א משנה ב' דאהלות] גבי אכסדרה. ואפלו גבי בית שנסדק לא פליגי ב"ש אלא כשטומאה בפנים דסופה לצאת. ואפ"ה לב"ה סגי בחוט המשקונת וקיי"ל הכי (אולי אליבא דר"י דהתם קאמר והא יחידאה הוא). ע"כ אין מקום לפירושו של הרע"ב כאן. שאם כדבריו לא היו צריכין לידע אם יש בו פותח טפח זה פשוט. ולא ידעתי מהיכן למד לומר כן ולא מצאתי לו חבר בדבר זה:

7ואולם פי' הר"מ ז"ל נראה עיקר והוא הוא מ"ש התו' בשם ר"ח אע"פ שיש שינוי ביניהן במלות. המכוון אחד הוא דוק ותשכח:

8איברא שגם פירש"י יש מקום אתי ליישבו בס"ד אע"פ שהתו' ורש"י ז"ל עצמו נתקשו בו משום דאין חילוק בין יש בארובה פותח לאין בה פותח טפח. שבשניהן שנינו בשוה הטומאה בבית כנגד ארובה טהור. הטומא' כנגד ארובה כנגד הבית טהור ע"ש. ואי משום הא לא קשיא ואכתי איכא לאוקמי לפירש"י שפיר משום דהא דיש בארובה פותח טפח ואין בה שוין. היינו לענין כלים שלמטה בבית. ושכנגד אוירה של ארובה מתחתיה. אבל לענין העומדים מלמעלה על האויר של ארובה. פשיטא דיש חילוק בין אם יש בה פותח טפח אם לאו. שכשיש בארובה פותח טפח. ודאי הכלים שעליה וכן אדם העובר ומאהיל עליה טמאין. בין שהטומאה כנגד ארובה. בין שהיא בבית שלא כנגד ארובה. כדתנן התם נתן רגלו מלמעלן עירב את הטומאה. ואם אין בה פותח טפח מיהת כשהטומאה שלא כנגד ארובה. מה שמאהיל עליה טהור. דאין הטומאה יוצאה בפחות מפותח טפח. (ואפילו כנגד ארובה נמי איכא לאשכוחי דמה שלמעלה טהור בשאין בה פותח טפח). וזה ברור מאד לענ"ד. ושפיר איתיה לפירש"י שהטומאה היא תחת הגיגית. ומת שלם היה ושלא תחת הסדק היה מונח ולא היה הסדק על פני כולה אלא כארובה היה עשוי. והיו צריכים לידע אם יש בסדק פותח טפח. מפני אדם וכלים שיאהילו עליה ודוק היטב. כי מן השמים זכו לי ליישב פי' רש"י שבודאי קבלה היה בידו מהקדמונים ז"ל. ונסתלקו תמיהות התוס' מכל וכל. ורצו ליכנס לדוחקים עצומים וסוף לא נתקיים בידיהם ז"ל פירש"י. ולא עלה בידינו פירוש המשניות דאהלות כהוגן לדבריהם עיין ותדע. ומעתה בעזה"י הכל מתוקן בריוח:

9וקושרין עמ"ש בס"ד מ"ב דלעיל:

10משנה לחם בלח"ש ההפרש. אחר יום שמעו.

11משנה לחם ומדבריהם מתוך מעשיהם. כמו כלה הבית לכל דבריו.

12משנה לחם סליקא לה מסכת שבת