לחם שמים על משנה שבת ו:ה
לחם שמים על משנה שבת · Lechem Shamayim on Mishnah Shabbat 6:5
Open in the reader →1הקיטע יוצא בקב שלו . כתב תי"ט ור"י בח"ה ביאר יפה כו'. אבל כוונת עשיית קב זה כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל עכ"ל. ופירוש זה דומה במקצת לפירושו של הרב פורת בתו' והוא מבואר יותר יפה דהקיטע יש לו סמך שקושר בכרעו ומגיע לארץ והשוק כפופה לאחוריה. ובראש השוק במקום הרגל עושה לו קב להראות כמי שיש לו רגל. אלא שיש חילוק בין ר"י וה"ר פורת לענין דינא אי מצי לצאת במקל דלר"י שרי. דהא הקיטע דתנן שאינו נסמך על הקב. על כרחך צ"ל שנושא מקל בידו. והוא פי' הא' בתו'. ולה"ר פורת אסור דאליביה מיירי בהולך בלי מקל אלא נשען על הסמך שבשוק. וא"ת אמאי מטמא ליה רבא משום מדרס. י"ל דכשהוא יושב פעמים שהוא נסמך עליו וכו'. עי"ש. ולפירושו אתי שפיר לישנא דמתני' דתני סמוכות שלו. דדייק טפי דקאי אקיטע דרישא נמי. דסמך שלו ודאי טמא מדרס דהא סמיך עליה:
2טמא. פירש הרע"ב טומאת מגע כלומר ונא טומאת מדרס כדכתב לעיל שאינו נסמך עליו. ואביי אמר בש"ס שאינו מטמא מדרס ופירש"י דקסבר לאו לסמיכה עביד. אלא לתכשיט וא"ל עמוד ונעשה מלאכתנו עכ"ל תי"ט.
3וזה תימה דבהדי פלוגתא דאמוראי למה ליה. והוי נמי דלא כהילכתא דקיי"ל בכל דוכתא הילכתא כרבא לגבי אביי בר מיע"ל קג"ם [קדושין ד' נ"ב ע"א]. וקשיא בין להרע"ב בין להרב תי"ט מאי דוחקייהו לאוקמי למתני' דלא כוותיה:
4ואיברא מלשון הרע"ב שתפס לו לשון רש"י שכך כתב במשנתנו אין הכרע. דאטו בלא"ה מי לא קשיא מתני' אליבא דרבא. מאי שנא דתני בסיפא טמא מדרס. וברישא תני טמא גרידא. ולאו תרוצי מתרצת לה ודאי כדכתבו התו' בשם ה"ר פורת ע"ש. א"כ רש"י נמי ה"ק אם יש לו בית קיבול מקבל טומאת מגע. למידק מנה דאם אין לו בית קיבול אינו ראוי אפי' לטומאת מגע. דמשו"ה לא פרש הכא מדרס. דלא תימא למדרס הוא דבעינן בית קיבול. אבל למגע בלא"ה נמי טמא. אשמעינן טעמא דמתני' דמשו"ה תנן הכא טמא סתמא. דאפי' למגע לא חזיא אי לית ליה בית קיבול:
5ומאי דדייק הרבתי"ט מדכתב לעיל שאינו נסמך עליו. לאו דיוקא הוא. דכשאין לו בית קיבול. ודאי לא סמיך עליה. שאנו ראוי לסמיכה בלא כתיתין. שהעץ דוחקו ומזיקו ולכן עושה לו בית קיבול כתיתין כמ"ש התי'. אבל כשיש לו בית קיבול פשיטא דסמיך עליה ואפילו אביי מודה דזימנין דמסתמיך עליה. דלא פליגי אביי ורבא במציאות אי סמיך אי לא. אלא בהא פליגי מר סבר כיון דלא עביד לסמיכה תדיר. אע"ג דלזימנין סמיך עליה אינו מורידו לטומאת מדרס. דבעינן דווקא דיהא עשוי לכך. ומ"ס הא סמיך עליה מיהא לזימנין וסגי בהכי. וזה ברור ומוכרח לענ"ד בפירושא דהך פלוגתא:
6וראיה ג"כ מפירש"י דכתב אליבא דאביי דקסבר לאו לסמיכה עביד. אלא לתכשיט ואומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו. ואי איתא דסבר אביי דאינו נסמך עליו כלל. למאי צריך לומר עמוד ונעשה מלאכתנו. והא מהיכי תיתי דיטמא מדרס אם אינו סומך עליו כלל. אלא פשוט דלפעמים ודאי נסמך עליו. כיון שיש בו כתיתין ראוי הוא לסמיכה קצת. רק שלא נעשה נכך אלא שלא יהא נראה חסר רגל. ואינו צריך לו לסמיכה כל כך שהרי יש לו סמוכות בל"ז. משו"ה קסבר אביי דהך סמיכה דסמיך עליה לזימנין. לא חשיבא ולא מחתא ליה תורת מדרס. דההיא שעתא דקסמיך עליה. א"ל עמוד ונעשה מלאכת'. שלתכשיט בעלמא הוא עשוי ודוק:
7ואם נפל לא תחזיר. מ"ש התי"ט ודבריהם נשמטו מהאחרונים לא היא. עבמג"א סי' ש"ג:
8ושן של זהב. עפ"י הרע"ב והוא מהר"מ ז"ל ומסיים בה הכי ותעשה מכסה מזהב בצורת אותו שן ותרכיבהו עליו:
9משנה לחם ואם נפל לת"ח מ"ש תי"ט דתוספות דעירובין נשמטו מהאחרונים. עמג"א סש"ג סט"ו.