לחם שמים על משנה שבת ז:ב

1אבות מלאכות ארבעים חסר א'. דקדק בתי"ט ליתני המספר כמו שהוא ט"ל מלאכות והאריך ליישב זה:

2ואין דבריו מתקבלים במה שכתב דאשמעינן בהכי דיש ארבעי' מלאכות בהכרח כשיעשה כולן משום דלא מיחייב אתפירה בלי קשירה וקמ"ל דלא יתחייב עוד על הקשירה שעם התפירה עכ"ד. שאין בזה מה שתנוח בו הדעת. כי עדיין אין כאן מ' מלאכות מפני שהתפירה לבדה בלי קשירה אינה חשובה מלאכה כלל כיון שאינה מתקיימת:

3גם מה הוצרך התנא לשנות את טעמו בלשון זה הקשה. ומה בא להודיענו בכך אם שלא יתחייב על הקשירה של התפירה בפני עצמה. מפני שכבר עשה קשירה אחרת באותו העלם. כבר ידענו זה מדיוק התלמוד דדייק מנינא דרישא למה לי. ומשני דקמ"ל אי עביד כולהו בהדדי לא מיחייב אלא ט"ל חטאות בלבד. לפי שאין חייבין על ב' מלאכות מאב א' בהעלם א' כי אם חטאת א'. א"כ הא תו למה לי לאשמועינן לאו ממילא שמעת לה ממשנה יתירא מכל הלין לא נתקררה דעתי בישובו הנ"ל:

4ולענ"ד נ"ל דבר הגון ביותר דודאי אינן פחותין מארבעים בכללן. אע"פ שבפרטן אינך מוצא אלא ט"ל שהאחת אינה דומה לשאר. דאליב' דר"ע האיכא תחומין דאסורין מדאורייתא. אלא שאין חייבין עליהן כעל האחרים. והשתא ניחא טפי דלא סגי דלא לישמעינן הא. ואליבא דר"ל דס"ל אין חיוב חטאת עד שישגוג בלאו וכרת. דא"כ קשה הא דקמ"ל במנינא דאי עביד לכולהו בהעלם א' חייב על כל א' וא'. אי הכי דידע לה לשבת במאי. וצ"ל דידע לה בתחומין אליבא דר"ע כדשני תלמודא:

5ורמזה רבי במתני' דלהכי תני ארבעים חסר א'. משום דבעי לאשמועינן במנינא דחייב על כל א' וא' בהעלם א'. ולא תקשי למאן דבעי שגגה בלאו וכרת היכי משכחת לה דידע לשבת במאי. משו"ה קאמר דאיכא ארבעים חסר א' דהיינו תחומין שהיא משלמת לארבעים ומ"מ היא חסרה מהמנין לפי שאין חייבין עליה. ומשכחת בדידע לה:

6ואליבא דרבנן דפליגי אר"ע [סוטה ד' ל' ע"ב] נמי איכא ארבעים בהדי לאו דמחמר שאין חייבין עליו. ולמאן דמחיי' נמי אלאו דמחמר כדאי' בגמרא דמכילתין ר"פ מ"ש [דף קנ"ג ע"ב]. איכא דאיסי [שבת ד' ו' ע"ב]. אי נמי הבערה אליבא דמ"ד ללאו יצאת [שבת ד' ע' ע"א]. והרי אלה דברים נכונים בעזה"י:

7המכבה והמבעיר . עבתי"ט שכ' דוחק בטע' שינוי הסדר. ולענ"ד איכא מרגניתא תותיה דהך סידורא. משום דקיי"ל אין חיוב חטא' בכיבוי אלא לעשות פחמין. דמיחייב משום דמכבה על מנת להבעיר דמתקן הוא. וקמ"ל דמכבה דחייב דווקא כשהוא קוד' למבעיר שאחריו דהיינו שמכבה לצורך הבערה. והרי זה נכון בלא ספק:

8והא דבונה וסותר נקיט כסדרן אע"ג דבעינן נמי סותר ע"מ לבנות. גם זה עשה בכוונה נכונה לדרכנו. דמ"מ בסתירה לא בעינן תיקון. דהא לא משכחת לה סותר ע"מ לתקן יותר משאם לא היה בנוי מעולם כמ"ש התו'. וא"כ לא דמי לכיבוי דלצורך הבערה. דהוי מתקן בודאי. וקמ"ל דלא מיחייב עלה אלא בכה"ג. ואשמעינן בסותר דחייב בכל גוונא. אע"פ שאינו מתקן כלום ואינו רוצה לבנות בנין טוב מהראשון ודו"ק:

9משנה לחם בלח"ש יצתה ותו איכא למימר. ודאי לא בצרי מארבעים. דהאיכא הוצאה והכנסה. דמשו"ה פתח רבי למכלתין ביציאות. תרתי הוצאות הוא דהויין במשכן חשיבי. חדא מר"ה לרה"י. וחדא מרה"י לר"ה. ולהכי אצטריך למתנינהו לתרוייהו. ואפ"ה כחדא חשיבן. דסברא הוא. מה לי עיולי מה לי אפוקי. ה"ט דלא סגי דלא נקט כי הך לישנא אריכא. למימרא דאע"ג דבקושטא ארבעים מלאכות גמורות נינהו דהוו במשכן. אפ"ה לענין שבת ל"ט הוא דהויין. טפי לא. משום דתרי הוצאות בחדא חשיב להו. ונפקא מנה דאי עביד לכולהו בהדי הדדי. לא משכחת דחייב אלא ל"ט חטאות. דתרתי יציאות חדא מילתא הוו. ולא חשיבי אלא כאב ותולדה דידיה. ודוק.

10משנה לחם המעמר אע"פ שאינו אוגד האלומות.

11משנה לחם הגוזז הוא הדין לתולש. בין מן החי. בין מן המת. ואפילו מן השלח.

12משנה לחם הקורע ע"מ לתפור עמ"ש להלן פי"ג מ"ג בס"ד.

13משנה לחם בלח"ש ד"ה המכבה בכה"ג (ואע"ג דלרבי יהודה דסתם לן תנא כוותיה. דמחייב במלאכה שאצ"ל. אפילו אינו אלא מתקן לגבי דבר מהני. כחס על הנר ועל השמן. מ"מ נקט מילתא דשויא לכ"ע) ואשמעינן כו'.