לחם שמים על משנה שביעית ה:א

1א"ל לא אמרו אלא בנות שוח. כ תב בתי"ט ולא נתפרש הטעם למה לא אמרו כן בפרסאות. דכיון שנחנטו בשביעית שיהא לפירותיהן דין שביעית ולמה יהא להם דין ירק דבתר לקיטה עכ"ל. משמע ליה להרב ז"ל דבשביעית אזלינן בתר חנטה בפירות האילן. משום הכי קשיא ליה:

2ואף לפ"ז נ"ל ליישב בדרך נכון מדוע לא אמרו כן בפרסאות. דהיכא אזלינן בתר חנטה באילנות. דווקא העושין כעין שתי בריכות בשנה. כגון סתם תאנה דאין לקיטתה כאחת. להכי אזול בהו רבנן בתר חנטה. אבל באילנות שאין עושין כי אם בריכה א'. אזול בתר לקיטה. כדאיתא בפ"ק דר"ה (דטו"ב) דנהגו העם בחרובין כר' נחמיה דס"ל הכי:

3ואע"ג דמשמע התם דדווקא לענין מעשר קיי"ל כר"נ. ולא לענין שביעית. כדמוכח ממשנתינו. דלזימנין אזלינן בה בתר חנטה משום חומרא דשביעית. מכל מקום הא שמעינן מהתם דמה שאמרו בבנות שוח. חומרא היא גבי שביעית. וסבירא להו לרבנן דפליגי אפרסאות. כיון דבנות שוח גופייהו חומרא בעלמא הוא. דהא גבי מעשר אזלינן בהו בתר לקיטה. הבו דלא לוסיף עלייהו. שאין לך אלא מה שאמרו. ולא להוסיף עליהן הפרסאות. אע"פ שעושות לשתי שנים. ושמא איזה חילוק היה ידוע להם. אולי הפרסאות רובן חונטים בשנת גמירתן (שוב ראיתי בירושלמי דטעמייהו דרבנן דפליגי עליה דר"י. משום דבהרבה מקומות עושין לשנה א') אבל אין צורך לידע הטעם. מאחר שחומר הוא שהחמירו בבנות שוח. אין לך בו אלא חידושו שכן היא המדה:

4ועכ"פ טעם גדול יש למה דינן אחר לקיטה כירק. דהכי הוא סוגיא דתלמודא כנז'. כיון שאין עושין אלא בריכה א'. וזה מוכרח דודאי לא הויין כסתם תאנה שעושה כשתי בריכות. תדע מדפריך מנה ר"ל לר' יוחנן. על כרחך צ"ל כדכתבו התו' שם [ר"ה ד' ט"ו ע"ב ד"ה נהגו]. דדוקא סתם תאנה לא הויא לקיטתה כאחת. אבל ב"ש לא. והוא הדין פרסאות דכוותייהו. דלאו תאנה סתמא נינהו. ודומיא דרישא ודאי איירי דלקיטתן כאחת. משו"ה ניחא דדינן כירק בתר לקיטה. אע"ג דאחמור בב"ש כנז'. והרי זה נכון:

5אבל עכשיו צריך אני להודיעך שאין האמת כמו שחשב הרב תי"ט כאן. דבכל פירות האילן אזלינן בתר חנטה לשביעית לדברי הכל. דמשו"ה קשיא ליה מאי שנא פרסאות דלא. והא ליתא דגבי שביעית לא הלכו אלא אחר עונת המעשרות וכ"פ הר"מ ז"ל בפ"ד מהל' שמטה. ולא הוזכרה חנטה אלא לענין מעשרות. וב"ש ודאי שניין כיון דעושות לג' שנים אחמור בהו רבנן ואזול בתר חנטה:

6והשתא ניחא דפרסאות אוקמינהו אדינייהו דשאר אילנות. דכי הגיעו לעונת המעשרות בשביעית. הכי נמי דנהגא בהו שביעית במ"ש. ולאו כירק שוינהו:

7ועדיין צל"ע ברמב"ם דכתב בפ"ד [הל' ט"ז] גבי ב"ש נמי דלא הויא שביעית שלהן שניה אלא כשידוע שבאו לעונת המעשרות בשביעית. א"כ כל האילנות שוין בכך דהכל תלוי בהגיעו לעונת המעשרות. אי הכי ת"ק ור"י במאי פליגי. ומ"ט לא אמרו אלא ב"ש. דהא אי ידעינן דאתו לעונת המעשרות. ודאי ליכא לפלוגי בין פרסאות ובין כל האילנות. דמאי שנא הני. וזה פלא גדול:

8ולענ"ד א"א לפרש משנתינו עפ"ד הר"מ בחבורו. אלא ודאי תנא דידן אזיל בתר חנטה וגבי ב"ש דווקא. ופרסאות ס"ל דדינייהו כשאר אילנות. אי בתר לקיטה. או בתר עונת המעשרות. ור"י ס"ל דפרסאות שוין לב"ש דבתרוייהו אזלינן בתר חנטה. אע"ג דבשאר אילנות לאו בחנטה תליא מילתא דשביעית וכנז'. אי נמי כ"ע מודו דכל האילנות שוין לענין שביעית דאזלינן בכולהו בתר חנטה. או אחר עונת המעשרות. ות"ק ור"י בהא קמיפלגי אי חיישינן למיעוטא נמי. וה"פ דמתני' ב"ש שנגמרו בשנייה. בידוע שחנטו או הגיעו לעונת המעשרות בשביעית. לפיכך שביעית שלהן שנייה. והפרסאות שנגמרו במוצאי שביעית לדברי ר"י שביעית שלהן מוצאי שביעית. שידוע שבאו לכלל חיוב בשביעית. וחלקו עליו שלא אמרו כן בפרסאות לפי שאין כולן עושות לשתי שנים אלא רובן בשנה א' הן גדלים לגמרי. ואזלינן בתר רובא. מיהא בדידעינן דבאו לכלל חיוב בשביעית. לית דין ולית דיין דשביעית נוהגת בהן למ"ש. אע"פ שנגמרו בפטור. אבל לרמב"ם אף בב"ש צריך לידע שהגיעו בשביעית לעונת המעשרות. עיין לשונו ותבין. ע"כ אי אפשר לומר כן:

9ואיברא הרמב"ם לאו משום דפסק כת"ק דידן. כתב בחבורו דינא דבנות שוח. אלא קאתי לאשמועינן דכל האילנות שוין לענין זה שהולכין בהן אחר עונת המעשרות גם לשביעית. דלפ"ז ב"ש שעושות לג' שנים. צריך שיגיעו לעונת המעשרות בשביעית. לשתנהוג בהן שביעית בשנייה. ונקט ב"ש וה"ה לפרסאות היכי דשכיחן. דכשהגיעו לעונת המעשרות בשביעית. פשיטא דשביעית שלהן מוצאי שביעית. דמאי שנא משאר כל האילנות. ואם ב"ש שוות לכולן. כל שכן הפרסאות שהן דומין יותר לשאר אילנות וזה פשוט. ומבואר שעל פי דינו של הר"מ ז"ל בחבורו אין מקום לחלק בין פרסאות לשאר. ולא נקט ב"ש אלא לדוגמא באילנות שאין עושין בשנה א'. וחדא נקט וה"ה לכל דדמי להו דלא פלוג בכולהו. וצריך לומר שחזר בו ממ"ש בפירושו שפסק דלא כר"י. שהרי לפי דבריו בחבור אין כאן פסק לא כר"י ולא כחכמים. אלא דעת שלישית ודוק. וצ"ע מנין לו. וי"ל קצת. עיין פיר' הרא"ש במשנה זו שהוא תמוה וצ"ל שט"ס יש בו ודוק: