לחם שמים על משנה שבועות ז:א

1ואלו נשבעין ונוטלין עתי"ט. לכאורה נ"ל דלק"מ. משום דלא קחשיב תנא דידן אלא שבועות שע"י כפירה הן באין. וכל הני דמייתי בתי"ט בשם תו' ור"ן. אינן על כפירה כלל. ואפילו לא טעין השבע. כמו בפוגם ואינך דלקמן.

2משו"ה לא דמו אפילו להנהו דס"פ. דנשבעין שלא בטענת בריא. אלא בטענת שמא מיהא בעינן. והני דמקשו מנייהו אפילו טענת שמא ליכא. אפ"ה רמו רבנן שבועה עליה. וצ"ע בתו' ור"ן.

3השכיר נשבע ונוטל כשאין לבעה"ב מגו. כמ"ש רע"ב. וא"ת כי איכא מגו מאי הוי. וכי משום מגו אזלא לה טרדת פועליו דבעה"ב.

4תירץ הר"ן ה"ק. ודאי כי טעין שפרע ברי קושטא קאמר. דאי מסתפקא ליה וטעין בדדמי. לא הוה אמר מילתא דידע דמספקו בה רבנן כו' והוה טעין דלא שכרו כלל ע"כ. אבל כשאין לו מגו. אינו נאמן אפילו בטענת ברי. דשמא שכח מחמת טרדא. מתוך שסבור שפרע. טוען ברי. אע"פ שמסופק. הוא אומר נתתי ז"ל תי"ט. כרע"ב אבל א"ל שתים קצצת כו' נשבע בעה"ב כו'. וזה כסברת רי"ף בקציצה לא תקנו כלום אלא הניחו ע"ד כו'. וכר"ן ולמה לא תקנו בקציצה כו'. במ"כ נתבלבל בהעתקת לשון ר"ן בכאן. דהך קושיא לאו אסברת רי"ף כתב לה. אלא אסברא די"א שלא תקנו כלום בבעה"ב כופר בכל לשכיר. אלא אוקמוה אד"ת. דכופר בכל פטור מכלום לדינא דמתני' (דאכתי לא נתקנה הסת בימי התנא) עלה קאי הר"ן וקדייק. וא"ת למה לא תקנו בכופר בכל (כצ"ל בבי"ת. לא כמ"ש בתי"ט ככופר בכ"ף) כו' מפני תקנת שכיר כו'. כלומר שהרי היתה ראויה שבועה זו לתקנה. כדאשכחן דשקלוה לשבועה מבע"ה. מפני תקנת שכיר. (ואזיל לשטת פירושו בדף הקודם. במאי דקאמר תלמודא עקרוה לשבועה. ע"ש וק"ל) וע"ז תרץ. ה"מ היכא דחולקין על כל השכירות. ואי מהימן בע"ה לומר פרעתי. פסקיה לחיותיה לגמרי. אבל כי פליגי בקציצה. א"א שיהו חולקים. אלא בדבר מועט. וליכא בההיא כפירה כדי חייו דשכיר. להכי לא תקנו שבועה. הרדב"ז (בתשו' סס"ד מראשונות נזדמן לידי. וראיתי דשקיל וטרי בה) השיב על זאת. וז"ל וק"ל עלה טובא. דמה לי כל חייו ומה לי מקצת חייו (הא לאו מילתא. ודאי כל ימי עני רעים. וחייו אינם חיים. ולא חשו. אלא שלא יצא בפחי נפש לגמרי) ותו דקאמר אין ביניכם אלא דבר מועט. והתניא אומן אומר קצצת שתים והלה אומר לא קצצתי אלא אחת. והלא יש ביניהם על חד תרתי. נמצאו חייו תלוים גם בקציצה (בהא נמי אמינא בחדא מחיתא. אע"ג דאיכא בינייהו טובא דבר מועט מיקרי. כיון דמיהת אית ליה מחצית התביעה. ואפילו בציר מהכי. המועט מחזיק את המרובה של כדי חייו. דמ"מ אינו מת ברעב. משא"כ בכופר בכל שכרו. שלא נשאר בידו מאומה (לתת באוכל. להשיב נפשו) בהא אזיל נמי מאי דקאמר ותו דשכרן של פועלים אינו (כצ"ל) ידוע כו') ותו דכתב דאחר זמנו אין בו כדי חייו. וזה דבר זר מאד בעיני. דמ"נ אם לא אכל באותו יום נמצא מת ביום השני ברעב. ואם הקיף ואכל צריך לתת שכירותו של יום זה. נמצא שיש בו חייו בין בזמנו בין לאחר זמנו כו' (הא נמי לק"מ. כי אם אינו עושה אצל בע"ה זה. מוצא לעשות אצל אחר) ותו דהשתא ומה אם בתוך זמנו דליכא למחשדיה לבעל הבית דעבר בבל תלין. שדיוה שבועה אשכיר עבר זמנו דאיכא למחשדיה. דעבר אב"ת. לא כ"ש שהיה ראוי לתקן שישבע שכיר ויטול כו' (האי ק"ו פריכא. איברא הוא אפכא. מה לי תוך זמנו שכן אין כאן משום בל תלין. והלואי שיפרע אדם תוך זמנו. משו"ה שדיוה לשבועה אשכיר. כיון דלא חשדינן ליה דעבד איסורא. אבל אחר זמנו. אי שדית לה שבועה אשכיר. הא קחשדת לבה"ב דעבד איסורא. וקעבר אלאו דאורייתא ודאי. אחזוקי אינשי בעברייני לא מחזקינן. וממונא לא מפקינן. ומאי דדחיק רדב"ז תו. דבטעמא דטריד בפועליו. מתרע לה חזקה דאין בעה"ב עובר כו') ליתא. משום דהך סברא דטרדת פועלים. סברא בעלמא היא. מסתייה למשדייה שבועה אשכיר. היכא דליכא לתא איסורא דאורייתא. ברם במקום חשדא כי האי. לא מהניא הך סברא. (לשוויי לאינשי רשיעי לא ס"ד) וכ"ע להשיב ע"ד הר"ן. במ"ש שראו חז"ל שיש לתקן שבועה כו' שלא ילך השכיר לעתותי ערב בפחי נפש. במחילה לא תקן דבר דמה לי לעתותי ערב. מה לי למחר. כל זמן שהולך בלא שכירותו הולך בפ"נ. וזה ברור (לא היא. הא תריצנא לה. דאין לחוש ליום מחר. לכי יום נמצאת פרנסתו עמו. ושפיר קאמר הר"ן) שוב הביא מ"ש הריטב"א ע"ש. וסיים אלא דק"ל יציבא בארעא כו' כי אין אדם מעיז לגמרי לכפור בכל. והיכא דבע"ב אומר נתתי. ושכיר אומר לא קבלתי. דחד מנייהו כופר בכל ומעיז פניו. אמרת דהוי מילתא דשכיחא (היינו משום טרדה דפועלים) וכי פליגי בקציצה כו' הוי מילתא דלא שכיחא כו' (זהו משום ששכר פועלים דבר ידוע הוא ומפורסם. כדפריש הר"ן. ובזה סרה גם קושיית הנמשכת. דתו היכא דפליגי על כל השכירות דאי"ל חד מנייהו משקר כו'. והיכא דפליגי בקציצה אי"ל תרוייהו קושטא כו'. לק"מ ע"פ מ"ש. ודעת לנבון נקל. ולא ראיתי להאריך בכך כאן. שלא להטריח על המעיין. על כן העתקתי לשונו רק כפי הצריך. והבלעתי דברי ירח תשובתי עליו בקצור מופלג. מתוכה מזרחת).