לחם שמים על משנה סוכה ה:ג

1מבלאי מכנסי כהני' ומהמייניהן. כתבו התו' תימא דלא חשיב כתונת שגם היא היתה של שש ע"כ. ולי קשה גם מצנפת עכ"ל תי"ט:

2ופליאה דעת התו' ממני דמאי ארי' שהי' של שש. אטו אם היתה של כלאים פסולה לשמחת בית השואבה. ותקשי להו המייניהם דאית בהו צמר. דקיי"ל כרבי דפ"ק דיומא [ד' י"ב ע"א] דאבנטו של כהן הדיוט של כלאים:

3והכי איתא בהדיא בגמרא ריש במה מדליקין [ד' כ"א ע"א] דשמחת בית השואבה שאני. ולא בעינן בה שש דווקא. שגם האבנט שאינו כשר לפתילה דמנורה. ראוי להדליק בו לשמחת בית השואבה. וא"כ תרי תמיהי נינהו בדברי התו'. דלא זו דלא בעינן הכא שש. אלא אפי' לדבריהם דשש בעינן. טפי הו"ל לאקשויי אאבנט דחשיב ליה תנא. יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא. והתי"ט הגדיל המדורה ולא חלי ולא מרגיש:

4ואני אומר שאין זה מדברי התו' רק איזה גליון מתלמיד טועה שהכניסו המדפיס תוך דברי התו' כמו שאירע לרוב:

5ולענין התמיהה דלא חשיב כתונת ומצנפת. נ"ל דחד טעמא אית בהו. משו' דמנייהו מדליקין תמיד במקדש למנורה. והמייניהן לא חזו למנורה כדאמרינן בריש ב"מ. ומכנסיים נמי אפשר דאית בהו משום ביזוי מצוה. ואין דרך להדליק בהן במנורה מפני הכבוד וק"ל. והני דחזו למנורה לא הקלו בהן להשתמש מהם לצורך שמחת בית השואבה עיין בתו' ב"מ כנלע"ד נכון. וגמרא ערוכה היא בפ"ב דקידושין וכ"כ הרמב"ם דכתנות כהנים שבלו היו מדליקין במנורה. יעיין בכ"מ מ"ט לא חשיב נמי מצנפת למנורה: