לחם שמים על משנה סוכה ה:ח

1משמר שזמנו קבוע. אע"ג דב' משמרו' הוו קביעי וקיימי התם בכל שבת. האחד משמר היוצא. והאחד נכנס. ראשון משמש שחרית. והשני ערבית. ושניהם נוטלין החלות בשוה:

2אפ"ה נקט לשון יחיד. משום דמשמר היוצא הוא לבדו זכה בהקרבת הבזיכין. שהיא נעשית עם המוספין. וקודמת לנסכי המוסף. כמ"ש בפ"ו מהל' תמ"ו. א"כ סידור הלחם ונטילתו הכל נעשה ע"י משמר היוצא. שזכה בתמיד שנ שחר ומוספין. והוא הוא שזמנו קבוע השנוי כאן. שנוטל העשר חלות שזכו לו משולחן גבוה חלף עבודתו. ומזכה את אחיו הנכנסין עמו. שבדין לא היה לו לנכנס ליטול כלום. אלא דהכי אתנו בהדי הדדי כי היכי דלא לימטי תכלא לככא דשמע קל חברי' דאכל ואיהו לא אכל:

3מיהו לית ליה זכייה בגווייהו אלא ע"י היוצא דשקיל להו באגריה. אחר שגמר כל עבודתן. וחולק אותן עם הנכנס. שאין לו חלק רק באכילה. לא בעבודה ודוק:

4והמתעכב נוטל שתים. עבתי"ט שהקשה דהו"ל למיתני והמתעכבים:

5והא לא קשיא דכבר נשמר רש"י ז"ל מזה דנקט מתעכב. משום דלפעמים אין שם אלא משמר א' המתעכב. וקמ"ל דאפילו משמר אחד נמי דיניה הכי דשקיל תרתי. אמנם מ"ש בכ"מ דכשחל י"ט בשני היכי קרי ליה מתעכב. האי המקדים הוא. והכי איבעי למיתני המקדים והמתעכב. הא ודאי קשיא טובא לכאורה:

6איברא כי דייקינן הא נמי לאו דיוקא הוא לגמרי ובחדא מחיתא מיתרצא נמי קמייתא. דהא ודאי דלעולם איכא מתעכב. בין כשחל יום א' להפסיק לפניה או לאחריה. שהרי אלו המקדימין הן שאר המשמרות. שאין זמנן קבוע שבאות בשבת לפני הרגל. להיותן כולן שוות ברגל. א"כ אותו משמר הקבוע לצאת באותה שבת. על כרחו הוא מתעכב. אם ירצה להיות מן הזריזין ומקדימין עצמן לפני כניסת הרגל. והרי א"כ הוא שוהה שם. ואינו יוצא אז כמנהגו. והוא המתעכב עכ"פ:

7והשתא ניחא טפי דנקט לשון יחיד. משום דאי אפשר לקרות לכולן מתעכבים כנזכר. ואין שם אלא א' המתעכב. ושפיר קרי ליה מתעכב אחר שהיה ראוי להיות יוצא ונתעכב. וגם הוא נוטל חלק בשתי חלות. שנוטלין משמרות המקדימין והמתעכבים בכלל. לשכר על זריזותם. ומאחר שלא נופל מהם בזריזות. לכן לא יגרע מחלקו עמהם. לבד מה שנטל מחצה. חלקו המגיעו מפני קביעות משמרו:

8ולעולם כל המשמרות המקדימות והמתעכבים בכללות בזה. כי שכר הוא להם תחת זריזותם ועיכובם. אלא משום דלא פסיקא ליה דליהוי טפי מחד המתעכב. בין בשחל להפסיק מלפניה או מלאחריה. דחד ודאי משכחת ליה בכל גוונא. ואורחיה נמי לעכובי טפי. מאקדומי דאינך. משו"ה נקט הך לישנא. ודוק והרי זה ודאי כפתור ופרח בשיטת רש"י. וכן היא דעת הראב"ד ז"ל:

9אולם דעת הרמב"ם ז"ל בענין זה ודאי תמוהה. כנראה למעיין בהשקפה מעוטה שפירושו דוחק מכל פנים. הן מצד הלשון והן מצד הענין ואין להאריך. כ"ש אחר שעלה בידינו פירש"י בריוח ת"ל. בדין הי"ל לראב"ד לדחותו בב' ידיו:

10וראיתי לחכם אחד שהאריך לשון כמשתבח מאד שנגלה לו רז לבאר השגת הראב"ד ע"פ הגמרא דשילהי פ"ק דיומא. ולא היה כל כך מהצורך להטריח עצמו במה שהוא פשוט מאד. ואף ממקומו כאן למד הראב"ד. ונגלה הזרות שבפירוש הר"מ ז"ל. וכתב גם אבא מורי הגאון ז"ל בספרו מהדוחקים שראה בו הר"א ז"ל:

11ואמנם מסוגיית הגמרא הנזכר אף אם לכאור' משמעה כפירש"י דאי כפיר' הר"מ מדוע יפסיד הכ"ג בסבת עצלותו של משמר הנכנס. וגם למה יפסידו ב' המשמרות הנכנס והיוצא כששניהם זריזים. וראוי היה להפך שיקח הכ"ג יותר ממשמר אחד הזריז לבדו. מאחר שנפלו לו שמונה לחלקו בלבד. ממה שיקח מכשנוטלים הנכנס והיוצא בשוה. שמגיע מעט לחלקם בלא"ה:

12עכ"ז אין זו תשובה נצחת ומשום הא אכתי לא תברא דאיכא נמי סברא איפכא דבשלמא כי איתיה למתעכב דלא פליג בשוה בהדי היוצא. ולא שקיל אלא תרי באגריה. ודיניה דכ"ג הוא דנפליג בשוה. ובהדיה דהמתעכב לא מצי למיפלג. דאגריה הוא. ומיבעיא ליה לפלוגי בהדי היוצא הקבוע. וטפי מפלגא לא מצי שקיל. משא"כ בדליכא מתעכב. דהנכנס והיוצא שוין. וכ"ג פליג בהדייהו בשוה. על כרחין מטי ליה טפי. דהתורה זיכתה לו לעולם המחצה במה שחולק:

13הרי נתיישבה שיטת הר"מ ז"ל. באופן שאין לה סתירה מוכרחת מאותה סוגיא. גם בלח"מ הביאה ולא הקשה ממנה מצד זה. רק מצד הלשון דאיתא התם הא דאיכא משמר המתעכב הא דליכא. ואי כדברי הר"מ ז"ל הא לעולם איכא. ואף זה אינו כדאי להוכיח ההפך. דפשוט הוא דהא דאיכא היינו ברגלים. והא דליכא היינו בשאר שבתות השנה. וכמ"ש גם המחבר הנ"ל. וכמעט לא ניתן ליכתב מרוב פשיטותו:

14אבל בלא"ה נמי לק"מ. דאפי' תימא הא והא ברגלים מיירי. ומי לא משכחת לה נמי זימנין דליכא משמר המתעצל. ואטו מי קאמר הר"מ ז"ל דחייבין להיות עצלנים. אלא מילתא דשכיחא היא. ואי איתרמי דהוו כולהו זריזין. ועלה כל המשמר הנכנס שזמנו קבוע באותו שבוע שלא נתעצלו. הרי ע"כ אין כאן דין משמר מתעצל מעתה. אלא זריז הוא ונוטל כקבוע כדינו. ואז נוטל הכ"ג כנגד שניהם בשוה. כטעם שאמרנו. לפי שירד לתורת חלוקה עם שניהם ביחד. ולכן יפה כחו וכנזכר:

15מעתה לא נשארה שום טענה על פי' הר"מ משם. ואף אנו יודעין שעדיין יש דוחק קצת בלשון דליכא משמר המתעכב. דהכי הול"ל הא דלא נתעכב המשמר. מ"מ אין זה מספיק לבטל פירושו והלא בל"ז יש דוחק יותר גדול במה שקורא למתעצל מתעכב. שהרי המתעצל ולא בא. ודאי אין לו ליטול כלום. והרי ראה זה הר"מ ז"ל וניפייס בו. וצריך לומר דהכי סבר וקביל פירושא דמתניתין. ותו לא מידי:

16סליקא לה מסכת סוכה בס"ד

17משנה לחם בלח"ש נ"ב ודע דבתוספתא דמכלתין כתוב שברגלים כל משמר נוטל חצי חלה. והוא תמיהא גדולה. שמא סובר תנא דברייתא. דברגלים עצמן אין לכ"ג כלום בלה"פ. אם לא מה שמגיעו מחלק משמרו. בלגה עמ"ש בס"ד בחידושי גמרא רפ"ד דתענית.