לחם שמים על משנה תענית א:ב

1העובר לפני התיבה. עתי"ט שכתב ז"ל ומיהו לשון מזכירין דלעיל הוא בלשון רבים. כבר מיושב במה שכתבתי שם. ותדע דהא תו בכולה מתני' דלעיל תני נמי בלשון יחיד עכ"ל:

2ולא הבנתי איך נתיישב. אם במה שאמר שם דלהכי תני מזכירין שכל ש"ץ וש"ץ מזכיר. במ"כ הוא דבר בטל דאם הדין כן בש"ץ א'. פשיטא שכך בכל ש"ץ וש"ץ. (אע"ג דתני בעלמא נשים דעלמא ל"ד להכא):

3ותדע דאיפכא הוא. שהרי בכל מקום ששונה התנא דין הש"ץ. שונאו בלשון יחיד. דיקא נמי דקתני הכא העובר לפני התיבה. ולא קתני העוברים לפני התיבה. וכן בכל מקום כיוצא בו. על כן ברור הדבר בהפך. כמ"ש שם דמזכירין דלעיל לאו אש"ץ לחוד קאי. אלא אכולה ציבורא משמע. וניחא דנקט לשון רבים:

4האחרון מזכיר. פירש הרע"ב המתפלל מוסף. וכתב תי"ט קצת יש לדקדק אמאי קרי ליה התם (בר"ה) השני והכא קרי ליה האחרון עכ"ל:

5וי"ל דלא דמי להדדי. דהתם שחרית נמי ראוי לתקיעה. ובתחלה בו היו תוקעין. וקבעוה במוסף מן הסכנה ואילך. שייך טפי לישנא דשני שאין חילוק ביום. אבל כאן כאילו היום חלוק. ששחרית אינו ראוי להזכרה כלל. לישנא דאחרון עדיף דמשמע כאילו הוא עובר לפני התיבה ביום אחר:

6ועי"ל מילתא אגב אורחה קמ"ל. דאפילו לדידן האידנא דעבדינן תרי יומי. כיון שהתחיל במוסף שוב אינו פוסק במנחה כדס"ל לרב משו"ה נסיב לישנא דאחרון. דביה כייל נמי תפלת המנחה שהיא אחרונה. וגם זה נכון אע"ג דלא מייתי מנה סייעתא לשמואל: