לחם שמים על משנה תענית ב:ד
לחם שמים על משנה תענית · Lechem Shamayim on Mishnah Ta'anit 2:4
Open in the reader →1בא"י גואל ישראל. בירו' פריך ולא יצחק נגאל. והשיבו שמכיון שנגאל יצאחק הרי כמי שנגאלו כל ישראל הר"ן עכ"ל תי"ט. ור"ל שיצחק נגאל בזכות ישראל שיצאו ממנו. ולולי זה לא היה ניצול. ע"ד שאמרו ביעקב אשר פדה את אברהם מכבשן האש בזכותו. והיינו דלא חתמינן בגאולת יצחק ודוק:
2על החמישית מי שענה את אליהו כו'. וחותם בשומע תפלה דכתיב באליהו ענני ה' ענני דהיינו תפלה רש"י. ובגמרא תנא יש מחליפין צעקה לאליהו ותפלה לשמואל:
3ונ"ל לעשות סעד לנוסחא זו העיקרית לבעלי התלמוד. שהיתה משנתם תפלה לאליהו. וטעמו של רש"י אינו מספיק כל כך. וחילי דידי מהכא דאיתא פ"ק דברכות [ד' ו' ע"ב] שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. ולא לומר שבתפלה אחרת לא היה נענה. דהא משמע התם שכל התפלות שקולות הן. וק"ל שאין לי להאריך בדברי' פשוטים מוכרחים במקומן:
4אלא כך פירושו של דבר שלא נענה אלא בזמן תפלה דווקא. והשמיענו שככח התפלות האחרות כח תפלת המנחה. שבה נענה ובזולת זמן תפלה לא היה נענה. ודייק לה מדכתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו. משמע מזה שקודם לכן לא היה נענה. עד שלא הגיע זמן התפלה:
5אבל מדלא התפלל בשחרית. ליכא למידק שלא היה נענה אז. עם היותו ג"כ זמן תפלה. דמאי הו"ל למיעבד. כיון שעובדי הבעל עשו ראשונה. וקראו מהבוקר עד לעלות המנחה. ולהמתין עד למחרת לא היה אפשר. שלא יאמרו מעשי כשפים הם ותולה בעונה ידועה:
6אלא ודאי מקרא יתירא דייקינן. דהכתיב עד לעלות המנחה ואין קול. ובתריה הוי ליה למיכתב ויגש אליהו. אלא לומר שלא נענה אז. אלא מפני שהיה זמן תפלה באותה שעה. ומשו"ה שפיר טפי לאדכורי בדאליהו שומע תפלה. שבו הוכיח ה' על שמיעת התפלה. ודוק שכן נ"ל דבר הגון ונאה בעזה"י:
7וצל"ע בדבר זה בתעניות הללו. כשמוסיפין שש ברכות כדרך ששנינו. שכבר חתם בשומע תפלה בשל אליהו. איך יחתום בברכת שמע קולינו:
8ונ"ל שחותם בה ברוך שומע תפלת עמו ישראל ברחמים. כדרך שמסיים בשופרות של ר"ה. ושמיעה קמא דאיתה נמי בתפלת הנכרי. כמו שביקש שלמה עליהם. אמרינן לה בסתמא. ושייכא בדאליהו. מפני שהיה עניינו עם עובדי ע"ז. שחזרו בהם והודו להי"ת. והתפללו אליו ונענו עמו. ותו דקמא מישך שייך נמי לכל הצריכי' לגשמים אפי' לע"א:
9והדר בעינן בשמיעה בתרא על של ישראל ביחוד. ושתפלתנו ראוייה להשמע ברחמי'. ודווקא ביומי דרחמי מיבעי לן לאפושי ברחמי. אבל בכולה שתא. לא צריכינן כולי האי. ועוד שעכשיו שיש לנו להזכיר ב' שמיעות. צריך להוסיף שום דבר בשנייה. כדרך שכתבו ז"ל במה שאנו מוסיפים לומר בעשרת י"ת וכאוב לחיים טובים. אע"פ שבזכרנו אין אומרים כי אם חיים סתם: