לחם שמים על משנה טהרות א:ג

1עתי"ט. וז"ל מש"כ נבלת הטמא שא"ל טומאה כו'. וטומאת בית הבליעה דהכא כו'. לא ידע מר מאי קאמר.

2הכנפים כו' מצטרפות עתי"ט עד מ"מ משנתנו צריכה טעם למה בעוף טמא מצטרפות יותר מבטהור. נ"ל הטעם פשוט. לפי מש"ל (מ"ב) בס"ד. מיירי התם במתה כשרה. דקיימא לאכילת ישראל. ואינהו קפדי ודייקי במיכלייהו. כבני מלכים. משא"כ בעוף טמא דלא חזי לישראל לגמרי. ולא קאי אלא לנכרים. ונכרים לא קפדי כולי האי. משו"ה לגבייהו מצטרפין. זה טעם כעקר. וערב לנפש היפה.

3חלקן זה ראשון וזה ראשון צריך ליישב מאי שנא הכא דתלינן לחומרא. אף על גב דאיכא למימרא. שלא נחלקו שתי הביצים בשוה. אלא באחת יותר מכביצה. ובשניה פחות. אפ"ה שניהן מטמאין. א"כ הכי נמי נימא בבבי דלעיל. ניזיל לחומרא. דילמא נשאר. כביצה ראשון ביחד לאחר חלוקה.

4וי"ל דהכא על כרחך יש באחד מהן כביצה. או יותר. וכיון דלא ידעינן הי מנייהו. על כרחך צריך אתה להחמיר בשניהן. משא"כ לעיל דלא אפשר דלא נבלל. ונתמעט שיעור כביצה.