לחם שמים על משנה טהרות י:א

1טמאים ר"ל הטמאים.

2בית הבד טמא מה שבבית הבד. מאוכלין ומשקין וכלים.

3אר"י כו'. עתי"ט ז"ל. ונ"מ אם שם טומאה שמטמא במגע ולא בהסט. אבל קשה דמשנתנו מיירי כו' אף בהסט. והייתי יכול לתרץ דאכתי נ"מ דעל הנגיעה נאמנין כו'. ועל ההסט א"א שיהיו נאמנין כו' עכ"ל. ולא יכולתי להלמו. תמה על עצמך. א"כ מאי מהני דמהימני אנגיעה. ואכתי מאי נפקא מנה. אבל בכדי טרח טירחא דלא צריך. דודאי לענין הנזכר במשנתנו. לא נ"מ מידי בין ר"מ ור"י. בין למר בין למר בית הבד טמא. אלא מיהא איכא נפקותא בין שני הטעמים. לענין טומאת מגע גרידא. וכדקאמר מעקרא. ואין כאן קושיא ולא תרוץ ולא חלוק בין פירושו של הר"ש והר"מ.

4כולן טמאות דמהראשונה נטמא כל מה שבבור. אפילו היה הרבה מאד. מקבלין המשקין טומאה. אע"פ שהן בקרקע. והיינו דווקא יין ושמן ומי פירות וכיוצא בהן. אבל המים שבקרקע. עיין דינן בפ"ק דמקואות. ומים שאובין שבקרקע. גם הם. כשאר משקין.

5כתי"ט צל"ע הא סתמא קתני. וכי לא בדק ולא כיסה. אימא לאחר שמילאה נפל בה. שכח הסיפא.