לחם שמים על משנה טהרות ז:ט

1להוציא פת לעני ע"ה. שאינה מכירתו. וכעין מש"ל מ"ז פ"ה. וכן האשה בחברתה דבסמוך. וצ"ל דככרות וקדרה ברה"י הן. אפ"ה קמטהרי חכמים. משום דמרתתי (עני ואשה) נגע. וכדקיי"ל בעלמא ביוצא ונכנס. וכדתנן ספ"ד דע"א.

2וכי מ"מ כו' עתי"ט ועם שיש קצת טעם בדבריו.

3לא נתיישב יתור לשון. תסגי ליה למימר וכי מ"מ רע"מ. ומה הלשון אומרת וחכמים מטהרין. לפי דרכו הוא יתור נפיש לגמרי. ונ"ל ר"א בא לכלול גם טעם חכמים. והכי קאמר. וכי מפני מה. כלומר במאי קמפלגי. אלא ר"ע סבר. דלא מרתתא. דכי חזיא לחברתה ע"ה. דמגליא קדרה מציא אשתמוטי ואמרה דעבדה הכי. כי היכי דלא תקדיח תבשילה. ולתקוני קדרה איכוונא. ורבנן סברי לא חיישינן שתגלה הקדרה כדי לאכול. שהרי כשתבוא בעלת הקדרה. ותראנה לוקחת מן הקדרה מאומה. תהא נתפשת כגנב. ומה שחתתה גחלת מתחת הקדרה. שמא באמת לטובתה נתכוונה. לתקנת התבשיל שלא יקדיח. ובנגיעת הקדרה. אינה מטמאתה. שאין כ"ח מתטמא מגבו. אבל גילוי קדרה. ודאי מטמיא לה מאוירא. ואפשר לומר. ר"ע פליג אעני נמי. אף לדר"א. וה"ק וכי מ"מ ר"ע מטמא באשה וקדרה. אלא מפני גרגרנותה של אשה. שאע"פ שאינה צריכה (דלאו בעניה מיירי) רק מפני זוללותה. חשודה לגלות קדרה. ולגנוב אפילו טעימה בלבד. עאכ"ו בעני הדחוק ורעב. שחשוד לגנוב כבר. למלאות נפשו כי ירעב. ואינו חושש אם יראוהו. כי לא יבוזו לגנב וגו'. פשיטא דחייש ר"ע. ורבנן אפ"ה לא חיישי כדאמרן דמסתפי. ורבותא אשמעינן אליבא דרבנן. דאפילו לא מצאתו עומד במקום שהניחתו כשנכנסה. לית לן בה.

4גרגרניות ענינו הומות לאכול מן הגרגרת כו' הר"מ. כלומר שכ"כ מתאות לאכילה. עד שלא יספיק לה מה שאוכלת מן הושט. כו' תי"ט.

5ושיבוש הוא. אבל כוונת הר"מ כבר בארה הוא בעצמו. באמרו והוא השפוי כובע. ר"ל למה נקרא הבלען גרגרן. עם היות אין הגרגרת בעלת האכילה. ותקן את זה. במ"ש והוא השפוי כובע. כלומר כי שם שורש התחלת הגרגרת. ומשם היא נהנה ג"כ מהאכילה. והכונה על בלענות. ואכילה שאינה הוגנת. שממהר לבלוע המאכל למקום שאינו יכול לחזור. והוא דרך הלעטה. ובזה נודע מה טעמו לפרש הש"כ. כי משם יוצאין ומתחברים הקנה והושט. לכן ההנאה מגעת לשניהן שם.