לחם שמים על משנה תמורה ה:א

1שהיתה מעוברת בבהמה לא מצינו שנתנו חכמים שיעור לימי גמר צורת הולד (כי באשה שיערו ארבעים יום. פחות מזה. מיא בעלמא נינהו) ונראה דבהכרת העובר תליא מילתא. דהא מעוברת בעינן (ומקמי הכי ודאי לא מצי מקדיש. דהו"ל דבר שלא בא לעולם) כדתנן. א"כ בהכרח צריך שיוודע עוברה.

2ושמא בשליש ימי עיבורה. ניכר הוא. כמו באשה. היינו בגסה שלשה חדשים. ובדקה. חמשים יום. ומהכרת עובר ואילך. הו"ל בא לעולם. כמ"ש פ"ג דקדושין (ועמ"ש בס"ד פ"ט דבתרא) ובת כמה תהיה הבהמה לחוש לעבורה. ולא קודם. ערפ"ג דבכורות. ואם טינפה דקה. או ילדה. ובגסה שילדה. או שהפילה שיליא. אין לחוש לעבור עד אחר שלשים יום.

3אם זכר עולה לרש"י ורע"ב דבכור לא קדיש אלא ברחם. ר"ל בצאתו מרחם. דכתיב פטר רחם בשעה שפוטר את הרחם.

4ואם נקבה כו' בבהמת קדשים איירי. ובהקדישה ואח"כ נתעברה.

5ואם נקבה זבחי שלמים כו' הכא דלמיתה אזיל. רשאי לשנותו אף לשלמים. ובהכי ניחא דלא תקשי רישא. עולה אין. שלמים לא. דלא שרי לנחותיה מקדושתיה.

6אם זכר עולה כו' אע"ג דיכול לעשותו שלמים כו'. תי"ט. ר"ל בבהמת קדשים. א"נ בחולין. שאינה מבכרת. כך נ"ל לדחוק לפרש כוונתו. אע"פ שאינו נראה כן מלשונו הסתום. ונדמה תמוה לכאורה.