לחם שמים על משנה תרומות ב:א
לחם שמים על משנה תרומות · Lechem Shamayim on Mishnah Terumot 2:1
Open in the reader →1אין תורמין מן הטהור על הטמא. לשון הרע"ב גזרה שמא יתרום שלא מן המוקף עכ"ל. רוצה לומר אע"ג דתרם מן המוקף. אפ"ה לכתחלה לא. והיכי דמי כי הא דתנן ספ"ב דחלה [משנה ח']. נותן פחות מכביצה באמצע. והא מצי עביד. אי לאו דגזרינן דילמא אגב דמסתפי שמא יגע טמא בטהור. לא יתרום מן המוקף היטב:
2ואם תרם. פירוש אפי' תרם שלא מן המוקף. תרומתו תרומה דיעבד. דלא בעינן מן המוקף. אלא לכתחלה. ועיקרו אינו אלא מדבריהם:
3ובתרומה גדולה דווקא. לפי שניטלת באומד. ושמא לא ישער יפה. כשאין הטבל לפניו. לידע כמה יוציא עליו תרומה א' מחמשים שבו:
4ואם הטבל כאן לפניו ויודע שיעורו. ותורם עליו ממקום אחר. חששו שמא יבוא לתרום מדבר האבוד. וכל אלו חששות מדבריהם. דמדאורייתא חטה א' פוטרת. [חולין ד' קל"ז ע"ב]. וכל הדברים בחזקתן הן עומדין. לכן אם תרם אף שלא מן המוקף תרומתו תרומה:
5אבל תרומת מעשר שאינה באומד. שניטלת במדה דווקא. לפיכך שנינו בה שניטלת שלא מן המוקף. דלא שייך בה טעמא דלעיל. ואפ"ה גזרו בה נמי מדרבנן עס"פ כל הגט ד' ל"א ע"א. ופירשו ז"ל משום דגזרינן אטו תרומה גדולה. ולטעמא דידי דאמינא לעיל. דלא ליתי לאפרושי מפירות אבודין. הך טעמא שייך נמי בתרומת מעשר גופיה וצ"ע ודוק:
6באמת אמרו. כתב הרע"ב כל באמת כאילו הוא הל"מ ולאו דווקא הלכה ל"מ מדתנן התם באמת אמרו החזן רואה וכו' ומדרבנן היא עכ"ל:
7דעתו ז"ל שכל הגזרות שנעשו לסייג וגדר לד"ת. אין להם מבוא בהל"מ. שחכמי הדורות הם שחדשום וגזרו עליהם לצורך שעה:
8ואין זה מוכרח והקרוב שכל גזרות חכמים ז"ל כמעט הל"מ הם. ואע"פ שמצינו בתלמוד שפלוני ופלוני דור דור וחכמים גזרו כך וכך. [ע"ז ד' ל"ו] הוא לפי שנשתכחו רובי ההלכות [תמורה ד' ט"ז ע"א] (כידוע מרז"ל) שנאמרו ל"מ ובאו חכמי דורות וחזרו ויסדום. מ"מ נשארו מקצתם קבלה הל"מ. מסורת בידיהם שיש לגזור כן בלי ערעור מחלוקת. לפי שבאותן ההלכות ששכחו ובאו אח"כ חכמים וגזרו עליהן. לפעמים נחלקו בהן. ולא הוחלטה גזרתן. עד שעמדו למנין ורבו הנמנים לגזור. כדרך ששנינו בי"ח דבר. ואלו מן ההלכות שאמרו בעליית חנניה וכו'. שנמנו ורבו עליהן [שבת ד' י"ג ע"ב]:
9וכלפי זה הקדים שם באמת אמרו החזן וכו' אבל הוא לא יקרא. שזו הגזרה לא הוצרכה למנין. שכך היא תפוסה בקבלה הל"מ. שאסור הדבר בלא פקפוק וספק. ואע"פ שהיא גזרה וסייג לדבר אחר. ודאי שכך היו קצת הלכות מסורות למשה מסיני. ומדוע לא. ותורה עצמה עשתה סייג לדבריהם. כדאיתא בפ"ק דאבות דר"נ:
10וכן ערמה אעפ"י שאינה תפוסה אחת. קמ"ל דתורמין. ונסיב ברישא עיגול ואגודה משום סיפא. דאפי' ב' עיגולים וב' אגודות לא יתרום מזה על זה. אע"ג דהוו תפוסה א'. ומצי לתרום בהו מן המוקף שפיר טפי מערמה. אפ"ה לא יתרום מזה על זה. כ"ש לשתי ערמות דאי אפשר להקיפן בטוב כמותן: