לחם שמים על משנה תרומות ג:ד

1בד"א הא דפליג ר"ע לעיל. לשון הרע"ב. ונקט ר"ע וכ"ש לרבנן דר"ע תרומתו תרומה. דהא אפי' בשותף התורם שלא מדעת חברו. ס"ל דתרומתו תרומה. והוצרך להאריך בלשון. כדי ליישב לישנא דמתני' דאבל הרשה. דלרבנן מאי אבל. וזה פשוט מאד אין כדאי לכותבו. רק מפני שהרבתי"ט האריך בו בדבור שלם. לדקדק על הרע"ב והר"ש ז"ל בחנם. ולא ידעתי כוונתו שהטריח עצמו בכך שלא לצורך כלל. ודבריהם ז"ל מדוקדקים בתכלית הדיוק:

2הפועלים אין להם רשות לתרום. אף על פי שהן חברים. אין אומרים מסתמא בעלים סמכא דעתייהו עלייהו. שיפרישו התרומה ויתקנו הכרי. והרי הן כמורשים. דלא אמרינן הכי בפירות יבשים שאינן מוכשרים לטומאה. שהרי לא נחשדו על התרומה. ומצוה בו יותר מבשלוחו [קידושין ד' מ"א ע"א] משו"ה אינן רשאים לתרום בלא דעתן. דודאי לא ניחא להו לבעלים. אלא לקיומי מצוה בגופייהו כך נ"ל פשוט:

3חוץ מן הדרוכות שהן מטמאין את הגת. אמדינן דעתייהו דבעלים דניחא להו במאי דעבדי להפריש תרומה בטהרה. ואפי' בסתם הרי הן כעושין ברשות מטעמא דמפרש:

4ובתי"ט דייק לה הכי דא"ל שהשכירן כדי להפריש. דא"כ היינו הרשה. ולא הי' צריך לדקדק כן מבבא קמייתא. דמהך גופה שמעת לה. דאל"ה מאי שנא רישא דלא. דקתני הפועלים אין להם רשות לתרום. ואי בשכרן לכך אמאי לא. ואפי' איירי בע"ה. הא בודאי שלוחי מצוה הוו. וברשות בעלמא סגי. ותו דודאי רישא נמי בפועלים חברים עסקינן וכדכתיבנא לעיל והוא פשוט וק"ל:

5הדרוכות פירש הרמב"ם שהן דורכי הענבים. והוא א"כ על דרך שאמרו לקוחות מן לוקח. ודומיהן רבים בלשון חכמים. ולפ"ז הכי קאמר חוץ מן הדרוכות שיש להן רשות לתרום. לפי שהן. ר"ל בעלים מטמאין הגת. וזה דוחק לא קטן:

6ולענ"ד נראה לפרש הדרוכות הענבי' הדרוכות. וכולה בבא חד מילתא הוא. וה"פ הפועלים החברים אין להם רשות לתרום מן הענבים שנמסרו להן לדורכן. ור"ל שלא יוכלו להפריש מהן כדי תרומה הראוי לכולן. ולדורכן בפ"ע (ול"ת מאי קמ"ל פשיטא דאין תורמין מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמר [פ"ק משנה י']. דלא דמי להכא דמיירי שסוף דורכן וגומר מלאכתן. וגם אינו תורם מיד רק מפריש ומסלקן לצד אחד. ואפ"ה לא שפיר דמי) ולעשותן תרומה. אלא דווקא מן הענבים שכבר דרוכות. רשאין להפריש ולתרום. וטעמא דמילתא מפני שהן מטמאין. ומעתה אי אפשר להפריש התרומה בטהרה. אם לא יפרישוה הפועלים תיכף שדרכום. אבל בעודן ענבים ולא הוכשרו. איכא למימר דניחא ליה לבע"ה לקיומי מצוה בגופיה. ולא לאפרושי ע"י שליח. כיון דאפשר. משו"ה לא הורשו עד שידעו שאי אפשר ע"י בעלים ודוק:

7משנה לחם בלח"ש סד"ה הדרוכות. אחר ודוק. נ"ב ואעפ"כ ודאי שאינן יכולין ליתנן לכל כהן שירצו. בלי רצון הבעלים. דאפילו גב מתנות. דגלי קרא הדין עם הטבח. אפ"ה טובת הנאה לבעלים.