לחם שמים על משנה תרומות ח:ג

1לילי שבת. הביא בתי"ט בשם רש"ל שהוא כמו ליל אלא שהוא דבוק. וע"ז כתב הוא ז"ל ול"נ שהכוונה בלילי כלומר כל לילות עכ"ל. ור"ל לילות דעלמא כל לילה של כל י"ט דחג כמו כאן שר"ל בלילי שבת לילות של כל שבתות השנה. והוא ע"ד נשים דעלמא שהיא סוגיא ידועה בלשון המשנה (עמ"ש רפ"ק דחגיגה):

2ואע"פ שאין לי ספק בדבר שהדין עם הרב תי"ט ז"ל בזה שהמלה היא מלשון רבים דבוק. ולא כדעת מהרש"ל שאין זה דרך דבקות היחיד בלה"ק. כי אם בארמי והמשנה לשונה לה"ק ולא תרגום. מ"מ אין דעתי נוחה במ"ש הרב תי"ט שהכוונה שם בסוכה היא ע"ד הנז'. ועם שנודה לו כאן שאצל שבת יתכן לומר כך. משום דטובא איכא בשתא. אבל י"ט פ"א בשנה הוא ולא יכין לדבר כן. והוא שהכריח לרש"ל ליכנס בדוחק הנ"ל לפרשו לשון יחיד. דמשמע ליה דלא שייך התם לשון רבים דעלמא כדאמרינן בעלמא:

3אמנם לענ"ד א"צ לדחוק דודאי הוא לשון רבים דבקיי גמור. ושפיר שייך גבי י"ט נמי. ומשום דקאי אתרי לילות די"ט ראשון. דתרווייהו חובה השתא דעבדינן ספיקא דיומא. דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ועל שניהם אמר ר"א מי שלא אכל בהם שחייב להשלים [סוכה ד' כ"ז ע"א]. ויש לו להשלי' כמו כן בשני לילי י"ט האחרון דכוותה. דתרווייהו שוין לענין זה משום ספיקא דיומא (ומה שנזכר בדברי רש"ל לילי י"ט האחרון דפ' לולב וערבה לא ידעתי מקומו איה נשנה שם כלשון הזה. ונ"ל ט"ס ונתכוין על זה הלילי י"ט האחרון שזכרנו השנוי שם באותה משנה הנז' בפ"ב דסוכה) ופירוש זה נ"ל נכון:

4ומש"ע בתי"ט במהדורא והביא ההיא דריש פסחים [ד' ב' ע"א]. לענ"ד אין משם ראיה כלל לפי ששם הוא לשון גמרא תרגום. ויגיד עליו רעו מלת נגהי שאינו דומה בזה ללה"ק בלי ספק. ואין ללמוד ממנו ללשון המשנה כנז'. ואולי גם הניקוד ישתנה שם בלמ"ד השנה לחיר"ק. ואפי' נניח שגם שם הוא לשון התלמוד כלשון משנה. (מה שאינו באמת) אף אנו נאמר שגם הוא לשון רבים דבוק כמו בכל המקומות שזכר:

5ואע"פ שהתלמוד קיצר במובן ולא האריך בלשון לפרש לילי י"ד כדי להסמיכו לי"ד. שזה מדרך סוגית התלמוד לתפוס דרך קצרה ולישנא קלילא. ועוד שאינו צריך לו כי לא בא כי אם לפרש מלת אור. שלפ"ד ר"י תתחלף המלה במלת לילי. שנעשה כאומר שלשון אור לי"ד הנז' במשנה. הרי הוא כאילו שנוי לילי י"ד וסמך על המבין. לכן פשוט אצלי שאין משם שום הכרע בדקדוק המלה שבמשנתנו. ועל חנם חזר בו הרב תי"ט מפירושו מחמת ראיה זו כמו שיובן מלשונו. ולא הי"ל לומר שהוא לשון חכמים החלוק משל תורה. כי ודאי הלשון הולך ע"ד הלשון של תורה. ואת"ל שאותו הלשון שבגמרת פסחים נשתנה בזה. הוא מפני שלשון גמרא לחוד ולשון משנה לחוד:

6משנה לחם בלח"ש אחר מ"ש שם לא ידעתי איה נשנה שם כלשון הזה. נ"ב דוק בלשוני. במשנה לא נשנה ודאי. אכן יש כלשון זה בגמרא דפרק לולב וערבה (מח"א) ובלי ספק שעליו נתכוין. כמו שהזכירני אחי הרב מהר"ד ע"ה בכתבו אלי. אלא כלפי שהייתי סבור דמלשון משנה דעסקינן ביה קמיירי. לכן הוכרחתי לפום שיטפא להניחו בט"ס ולא שמתי אל לבי ולא עלה ע"ד זכרונו בלשון גמרא. עם שאינו בהחלט. אך עכ"פ אינו נמלט מהעלמת עין. לפי שבודאי יותר טוב היה לו להביא לשון משנה הערוך לפנינו ומה לו לחפש אחר לשון תלמוד הרחוק ממנו במקום שלשון משנה מצוי לו מיד. וכמו שיתפרש כאן. כך יפורש שם בלי ספק. ואי משום דהתם משמע דבקרבן מיירי דמדאורייתא. משו"ה טרח לאתוייה. לאפוקי מפירושי. כדסליק אדעתיה דאחי ע"ה הנ"ל בכתבו אלי. אי משום הא לאו מילתא היא. דאכתי טירחא בכדי היא ודאי. דהא פשיטא טובא שמחה נוהגת בי"ט שני של גליות. והאידנא דלא אפשר בבשר קרבן. מ"מ חיוב השמחה במקומו עומד. ולא בטלה מחמת זה. כדלא בטלה ביום ראשון שחל בשבת. דאין לו במה ישמח. ומשמחו בכסות נקייה ויין ישן. אנשים בראוי להם. ונשים בראוי להן כדאיתא. ופשוט הוא במקומו. ותנא בגלות קאי. כל עיקר משנתנו לצורך אנשי הגולה נשנית בעצם וראשונה. הא ודאי לא סגי דלא נסיב לשון רבים התם נמי. לאשמועינן דינא דשני הלילות שוין בשמחה אע"ג דאקרא קאי. למילף מניה עיקר שמחה ד"ת קמהדר. אדרבה שם הוא דבר ברור מוכרח בעצמו ביותר. ממה שחדשנו אנחנו בההיא דפ"ב. שיהא ספק דדבריהם צריך תשלומין. שזה בוודאי מפוקפק בידינו להלכה עם שנראה כן בתחלת ההשקפה. ועוד שהרי י"ט שני ש"ג אפילו כספק אינו נדון. האידנא דבקיאינן בקביעא דירחא. ואינו בידינו אלא ממנהג אבותינו. על כן לא החלטתי הדבר לדינא עד אחר עיון ובדיקה יפה. שעד כה לא הוזקקנו לו לקבעו הלכה. אלא שאין בו נפקותא כיון דיחידאה היא. וגם המחמיר יחמיר ומה בכך. משא"כ באותה דפ"ד. שאין פקפוק והרהור. די"ט שני שוה לראשון לכל הלכותיו (בר ממכחל עינא ודכוותה. ותו לא מידי) הילכך אם יש מקום לדברינו שם. כ"ש בזו. אי הכי מאי איריא דאיכפל ואייתי מתניתא למתניתין לגריעותא הא ע"כ צ"ל אגב שיטפא. אשתמיטתיה לסיפא. א"ה דטבא עבדינן ליה לתלות הטעות בסופר. משנחליט התפיסה למהרש"ל לחשדו באחיזת עין היפה.

7משנה לחם יגמור ע"פ רע"ב. אבל בשבת מודה דאסור. עד שיעשר. ובשבת אין מעשרין. לפיכך צריך לעשרן קודם שיכנס שבת.