לחם שמים על משנה תרומות ט:א

1הזורע תרומה שוגג יופך. לשון הרמב"ם ז"ל בפירושו מותר לו להפוך האדמה ויפסד הזרע. משמע דרשות הוא ולא חובה. ובפי' הר"ש מוכיח ע"פ הירו' דחיובא הוא. משום קנסא ע"ש:

2ואיברא מאי דכתב הר"ש דקנסו חכמים שתהא השדה בטלה ובורה. ושוב לא יחזור ויזרענה לשנה זו עכ"ל. דמשמע דר"ל שאסור לו שוב לזרעה עוד באותה שנה. לא ידענא מהיכא נפקא ליה דהא ממתני' לא משמע מידי. אלא שמהפך הקרקע כדי שלא תצמח התרומה. והא הוא דקנסו שתהא השדה בורה. כשאין לו זרע אחר. או שכבר עבר זמן הזרע. אבל ודאי אי בעי למיזרע אחר שהפך. מסתברא דמצי זרע חולין באותה קרקע כך נ"ל וצ"ע:

3ולפמ"ש הר"מ ז"ל יראה מלשונו דודאי מצי עביד הכי. דאל"ה למאי אצטריך לאשמועינן דמותר לו להפוך ולהפסיד הזרע. אטו בשופטני עסקינן שרוצה בהפסד הזרע בחנם שיתירוהו לו דבר זה. אלא על כרחך ר"ל בשצריך לאותה קרקע לזרוע במקומה חולין שדמיהן יקרים. התירו לו שיהפוך הזרע של תרומה. שאין בו משום הפסד תרומה. משנזרע בשוגג. מיהת בצריך למקומה עסקינן וק"ל:

4משנה לחם ובפשתן קשיא לי טובא. דהא כלל אמרו במעשרות כל שהוא אוכל. לאפוקי אסטיס וקוצה. אע"פ שהן אוכל ע"י הדחק. פטורין. אטו פשתן עדיף מנייהו. אע"ג דזרע פשתן ודאי איכא דאכלי ליה לרפואה. כדמוכח בהמוכר פירות. מ"מ ודאי לאו אוכל כל אדם הוא. ואע"פ שגם מה שאינו אוכל אדם. אם עשאו תרומה. הרי הוא קדוש. כדמשמע שילהי מכלתין ושלהי מעשרות ופ"ב דמ"ש. מיהו גדוליו ודאי אינן תרומה. כדתנן התם בהדיא. שאע"פ שאביהן תרומה. הרי אלו יאכלו. ומה התם דלמיכל קיימי. פטירי. הכא דזרע שאינו נאכל הוא. ואכתי לאו גדולין נינהו. מאי שייך למקנס בעצי גדולין. הא מילתא תמיהא טפי. וצריכא רבה והמפרשים שתקו. ולא ידעתי למה.

5משנה לחם יופר עיין ר"ש בשם הירושלמי דקנס חכמים הוא כדי שתהא שדה זו בורה כו'. שכבר עבר זמן הזרע. צ"ע כי לא עבר עדיין זמן הזרע מהו.