לחם שמים על משנה יומא א:א

1מפרישין כ"ג. כתב הרע"ב ז"ל והפרשה זו נפקא לן מדכתיב במילואים כו' עכ"ל. והיינו כרבי יוחנן:

2וצריך לומר דאפי' לר"י אינה אלא אסמכתא בעלמא דקתני ומתקינין לו כהן אחר. ומדלא קתני אידי ואידי מפרישין. שמע מנה דהפרשה לא מעכבא. דאם איתא דילפותא גמורה היא דגמר ממילואים. הא ס"ל לר' יוחנן מילואים כל הכתוב בהן מעכב בהן כדאית' בגמרא. גם התו' כתבו דאסמכתא בעלמא היא מדהתם דם והכא מים. דאע"ג דאמרינן נכנסו מים תחת דם. היינו נמי משום דאינה כי אם אסמכתא:

3וכן מוכח עוד מדאיתא בגמרא (דח"ב) רביעי למה לי הזאה כלל כו' אלא שבעה לבר מרביעי. ה"נ שבעה לבר משבת. ש"מ דלא בעי הזאה אלא משום ספיקא ולא דחי שבת כמו במילואים ודוק:

4ללשכת פלהדרין. עיין על זה בגמרא דמכיל' (דף י"ט.) ובמדות פרק בתרא:

5ומתקינין לו כהן אחר. פשיטא אירע בו פסול קודם לתמיד של שחר מחנכין אותו בתמיד של שחר גמרא. פירש"י ז"ל שיעשה הוא תמיד של שחר בשמונה בגדים ויהא מחונך לכהונה גדולה קודם שתגיע עבודת יוה"כ. כלומר דבעינן עכ"פ משיחה או ריבוי בגדים יום אחד. כדאיתא בגמ' (דף ה.) ואין לו לעבוד עבודת היום. אם לא נתחנך תחלה לכ"ג שיצא מהדיוטות:

6והא דלא קאמר מחנכין אותו בשמן המשחה. משום דתנא בבית שני קאי דלא הוה שמן המשחה. אי נמי אפי' בבית ראשון לא היו מושחין לכהן המשמש. שלא לזלזל בשמן המשחה משום עבודה דחד יומא. כיון דכשר לעבוד בריבוי בגדים בלבד. שזה וזה שווין בעבודת יה"כ. וכמו שביארתי עוד במקום אחר בס"ד:

7ומכאן נ"ל תשובה לדעת הרז"ה ז"ל בעל המאור והעומדים בשיטתו האומרים שבטלו הפייסות ביוה"כ. לחושבם שאפילו עבודות לילה שבו אינן כשרות אלא בכ"ג. שאם כן תמה על עצמך כלום מחנכין בלילה. ואיך עבד זה העובד תחתיו כשאירע פסול בכ"ג קודם תמיד של שחר. שמתחנך בתמיד ע"י שלובש שמונה כדלעיל. ואין מושחין ולא מרבין בבגדים אלא ביום דווקא. כמ"ש הרמב"ם ז"ל פ"א מהל' כלי המקדש. מעתה אם אירע בו פסול קודם לתרומת הדשן. היאך ישמש זה הנכנס תחתיו בהרמת הדשן (שהיא חינוכו) והיא ביוה"כ מחצות ודוק:

8וסייעתא להרמב"ן ז"ל ודעמיה שכתבו שהיו מפיסין לתרומת הדשן ביוה"כ כמו בכל השנה. דהשתא ניחא דלא היה לובשן תחלה בלילה. ולא היה מתחנך כ"א בעבודות שבגופו של קרבן התמיד. (וכן הוא משמעות הלשון בודאי) שאינן אלא ביום לאחר שהאיר המזרח. ונכון הדבר בס"ד. עיין לקמן פ"ב מ"ב. ועמ"ש בס"פ ב' דמגילה:

9שמא יארע בו פסול. בריש דמאי נתעורר בתי"ט בענין זה מדוע הוצרכו לכך. שהרי לא אירע קרי לכ"ג ביה"כ כמו ששנינו עשרה ניסים במס' אבות עכ"ל:

10ויש עוד להקשות מה טיבו של נס זה. שהרי היו משמרין אותו. ולא הניחוהו לישן. שלא יבוא לידי טומאה. וכנראה שלא היה אפשר לו לבוא לידי קרי (אם לא במזיד ח"ו. ואטו ברשיעי כה"ג עסקינן). מאחר שנזהרין בו כל כך כדתנן הכא בפרקין. וקשיא נמי את"ק דמתקינין לו כהן אחר. למה ליה כולי האי כיון דלמיתה לא חייש. וטומאה נמי לא שכיחא גבי כ"ג. דהא עבדינן ליה תקנתא. שמעסיקין אותו ומונעין ממנו אכילה יתרה כדלקמן:

11לכן נ"ל ליישב כל זה במה שנראה שכל הניסים ששנינו שהיו בבהמ"ק. לא הוו קביעי אלא במקדש ראשון. אבל בשני מתוך שרשעים היו (חוץ מעטים) חששו אולי לא יהיו נזהרין כראוי. ומצינו כמה ניסים שפסקו במיתת שמעון הצדיק [יומא דף ל"ו ע"א]:

12עי"ל דלק"מ דאפי' תימא לא אירע לו קרי לעולם. חייש תנא דמתני' לשמא יארע בו פסול אחר. כענין בבנה של קמחית שסיפר עם גוי בשוק ונתזא צנורא עליו. [יומא דף מ"ז ע"א]. ובאמת בירו' איתא דפעם א' ראה קרי. א"כ גם תירוצי הראשון אמת:

13אף אשה אחרת מתקינין לו. בגמרא דילן מפרשינן דמקדש לה ומגרש לה ע"ת כדאי' בסוגיא (דף י"ג) אבל בירו' מפרש מתקינין מזמינין לו אשה שאם תמות אשתו שיקדש את זו בו ביום. ואע"ג דקידושי אשה שבות הוא. [ביצה דף ל"ו ע"ב]. אין שבות במקדש. והביאוהו התו' וכתבו דפליג אתלמודא דידן:

14ולענ"ד צריכין אנו לדברי הירו' לפי האמת דהיינו אליבא דרבנן דס"ל דאין מתקינין לו אשה אחרת. ועד כאן לא פליגי רבנן עליה דר"י אלא דלא חיישי למיתה. הא מיהא מודו דבעינן קיומי לקרא דוכפר בעדו ובעד ביתו. על כרחך צ"ל דכי אתרמי דמייתא מקדש לאחריתא ביוה"כ כי היכי דלא ליקו בלא בית. דפשיטא דאין כהן אחר נכנס תחתיו. אא"כ אירע בו פסול בעצמו של כהן. ועוד אי מייתא נמי אשת הנכנס. מאי איכא למימר. הא פשיטא דצריך לקדש אחרת בו ביום. ולא חיישינן לשבות מטעמא דהירו'. וכדאי' בגמ' דילן פ"ק דביצה [דף י"א ע"ב] דבכהן העובד ודאי אין שבות במקדש. וטעמייהו דרבנן דפליגי אר"י. נ"ל משום דס"ל דמ"מ שבות הוא ודוק. ועמ"ש רפ"ה דביצה בס"ד:

15משנה לחם בלח"ש נ"ב (אחרי כמה שנים באו לידי ספר תשובות הרמ"ע. וראיתי (בסק"ב) שכתב שאין משיחתו דוחה שבת וי"ט. וצריך עיון מניין לו ז"ל. כי לא ראיתי עדיין דבר זה מפורש בשום מקום. ואי מסברא בלחוד. מהיכא פשיטא ליה. אטו מי עדיפא מטבילת האדם העולה מטומאתו לטהרתו. דאע"ג דבודאי מתקן גברא הוא. דלא סגי ליה בלא"ה. אפ"ה לית לן בה. ואמרינן אדם נראה כמיקר. הכא נמי נימא. דנראה כסך לתענוג. והא הכא לא תקוני כולי האי הוא. כיון דלא מעכב בו. לא כל דכן הוא דלשתרי בעלילה כל דהוא. דלא מיחזי כמתקן להדיא. ותו אפי' אי הוה ס"ד דלתסר כה"ג בעלמא בגבולין. הכא ודאי שאני. דמיהת שבות בעלמא הוא. ואין שבות במקדש בשבות קרובה. וצריכה כזו. אע"פ שאינה חובה. ודוק. משו"ה מסתברא דמיחוורתא כדאמרן בס"ד).

16משנה לחם שם צנורא עליו. נ"ב (שוב זכיתי ומצאתי ת"ל כדברי אלה מפורש באבות דר"נ (פל"ה) ושמחתי לראות שכיוונתי לאמת ב"ה).

17משנה לחם שם אמת. וגם אינו נמנע אפי' בצדיקים לראות קרי גם בהקץ. באיזה סבה עם היותה רחוקה וכי ההיא דתנן התם היה אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו איבריו. ועיין לח"ש פ"ה דאבות.